[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מולי לב
/
צ'יפס

תודה לעומר גרינבום

"פרוליטרי"- אדם החי מעבודתו השכירה אצל אחרים, על-פי רוב
בתנאי ניצול.
"קפיטליסט"- אדם רכושני, בעל הון המגדיל את רווחיו על-ידי
ניצול עבודה שכירה.

הנפשות הפועלות:
נז
בז'
מוכר
הולך רגל
מנקה
בחורה
רופא
מורה
צייד
ילד קטן
איש עסקים

(נכנסים נז ובז'- שניהם לובשים בגדים רגילים ולא בולטים, לנז
יש תיק)
(נז דוחף את בז')

בז': אוף!

נז: באמת אנחנו צריכים לעוף מכאן, תראה את כל האנשים (הקהל)
שמסתכלים עלינו, אני לא אוהב את זה.

בז': איזה אנשים?

נז: אתה לא רואה אותם?

בז': ממש לא.

נז: אתה טיפש, אתה לא רואה שהם בוהים בנו ממש ברגע זה.

בז': מי בוהה?

נז: הם, הם עוקבים אחרי כל דבר קטן שאני עושה.

בז': ומה איתי?

נז: הם עוקבים אחרי כל דבר קטן שגם אתה עושה.

בז': גם אחרי זה? (מדלג דילוג מוזר)

נז: גם אחרי זה.

בז': אני לא מאמין לך.

נז: אל תאמין, זה שאתה לא רואה זה רק בגלל שהבעיה היא אצלך.

בז': נגיד.

נז: אתה פאתטי.

(נכנס מוכר)

בז': אני רוצה לאכול צ'יפס.

נז: השעה 12, אני מאחר הביתה.

בז': אני רעב.

נז: יש לי אוכל בבית.

בז': יש אוכל פה.

נז: אני רוצה הביתה.

בז': אני רוצה צ'יפס.

מוכר: במה אני יכול לעזור.

בז': אני רוצה צ'יפס.

מוכר: 11 שקלים ו-80 אגורות.

בז': רגע, (סופר) 1, 2, 3 , 8, 9 , 11, 11 וחצי, 11.70.

מוכר: 11 שקלים ו-80 אגורות, אדוני.

בז': 11 שקלים ו-70 אגורות, בבקשה.

מוכר: 11 שקלים ו-80 אגורות, אדוני!

בז': 11 שקלים ו-70 אגורות, בבקשה!!!

מוכר: 11 שקלים ו-80 אגורות, אדוני!!!

בז': נז.

נז: מה?

בז': אתה יכול להלוות לי כסף?

נז: לא!

בז': בבקשה.

נז: אני רוצה הביתה!

בז': 1 ,2, 3, 8, 10.

נז: מה?

בז': 10 אגורות.

נז: הביתה!

בז': צ'יפס.

נז: נו!

בז': אתה נו!

נז: שיהיה. (מוציא מהכיס 10 אגורות, נותן לבז')

בז': בבקשה. (משלם)

מוכר: תודה. (נותן כוס של צ'יפס)

נז: אפשר לארוז?

מוכר: אפשר.

נז: מהר יותר.

מוכר: בבקשה.

בז': תודה.

נז: ולא תודה.

(בז' ונז שרויים בפריז)

מוכר: המחירים ידועים לכולם, כולם יודעים את המחירים, אז בשביל
מה קיימת השאלה 'כמה זה עולה?' הרי אתם יודעים 'כמה זה עולה',
נכון? ואם לא, למה מי שמוכר צריך לדעת 'כמה זה עולה?' הוא לא
קובע את המחירים, אלא מי שאחראי עליו. עליי ממונה אחראי
המשמרת, עליו ממונה אחראי המוכרים, עליו ממונה אחראי האחראים,
עליו ממונה אחראי המקום, עליו ממונה הבוס, עליו ממונה אלוהים.
אז מה אתם רוצים ממני? אני רק בורג קטן במערכת. בכלל, הייתי
רוצה לדעת, למה אתם באים לפה? מה יש לכם לחפש פה? המקום הזה,
כל מה שהוא מציע זה רק פנים יפות, שלטים והמבורגרים. פנים יפות
והמבורגרים זה אותו דבר, שניהם שייכים לאותו שוק - שוק הבשר.
לאף אחד לא אכפת איך אתה נראה, העיקר שאתה טעים. שלטים זה סתם
נייר שמישהו שלמד 'פרסום' באוניברסיטה במשך 3 שנים החליט למלא
את הנייר העלוב הזה בכמויות גדושות של דיו צבעוני, העיקר לתפוס
את העין. למה שלא נאכל את השלט... עושה רושם שגם הוא טעים.

(יוצא מוכר)

(נז ובז' משתחררים מהפריז)

(בז' לוקח את השקית, מוציא ממנה את הצ'יפס)

(קורע את שקית הקטשופ, מתחיל לאכול)

בז' (מביט לתוך הכוס): אוף! חלק מהצ'יפס עדיין בשקית.

(נז לוקח את השקית, שם בתוך התיק)

בז': אתה רוצה?

נז: לא.

בז': למה?

נז: כי זה עם קטשופ.

בז': אההה (קורע עוד שקית קטשופ)

נז: נו, קדימה - הביתה!

בז': רגע, (מתיישב) אני רוצה לאכול.

(נז גורר אותו החוצה)

בז': (מסיים לאכול) סיימתי.

נז: קדימה - הביתה!

בז': רגע, מה עם הצ'יפס שבשקית?

נז: איזה שקית?

בז': שבתוך התיק.

נז: איזה תיק?

בז': זה (מצביע).

נז: אתה מוכן בבקשה להפסיק לדמיין שטויות ולהתחיל לזוז? נו,
אני רוצה הביתה.

בז': אבל הצ'יפס!

נז: הביתה, עכשיו מיד.

(נז זז לצד שמאל של הבמה, בז' זז לצד ימין)

נז: לאן אתה חושב שאתה הולך?

בז': אני צריך להחזיר את הספר ממי שלקחתי אותו.

נז: איזה ספר?

בז': הספר הזה (מוציא ספר מתוך הכיס).

נז: למי אתה צריך להחזיר אותו?

בז': למי שלקחתי אותו ממנו.

נז: למה?

בז': כי זה שייך לו.

נז: אתה חייב לעשות את זה עכשיו?

בז': אם לא עכשיו אז מתי? אתה בא איתי?

נז: כמה זמן זה ייקח? אני רוצה הביתה.

בז': כמה זמן שנצטרך, עד שאני אמצא אותו.

נז: אתה רשע.

בז': כואב לי הראש.

נז: אתה צריך להפסיק לעשן תותים.

בז': אני לא מעשן תותים, רק אתה מעשן תותים.

נז: אז תפסיק בכל מקרה.

בז': אבל כואב לי הראש.

נז: אז אל תמשיך לעשן.

בז': אני לא מעשן.

נז: (בציניות) בטח, כמו שאתה לא מכוער.

בז': (לעצמו) אני לא מכוער.

נז: למה אתה מחכה?

בז': אני צריך להחזיר את הספר.

נז: טוב. תפסיק להיות עבד של אחרים. למה אתה 'צריך'? למה אתה
חייב לעשות את מה שאומרים לך? מה? אין לך אישיות? אין לך חוט
שדרה? למה אתה 'צריך' להחזיר את הספר? למה אתה לא 'רוצה'
להחזיר את הספר?

בז': בסדר, אני רוצה להחזיר את הספר.

נז: ככה  מדברים. לא כמו איך שדיברת קודם. קודם דיברת כמו
עבד.

בז':  אני לא עבד.

נז: תחזיר כבר את הספר.

בז': בסדר.

(עובר הולך רגל)

בז': הלו! הלו!

נז: הוא לא ישמע אותך אם לא תצעק.

בז': הלו! הלו! (בקול חלש יותר)

הולך רגל: כן?

בז': בבקשה.

הולך רגל: מה זה?

בז': זה הספר, הוא שייך לך.

הולך רגל: זה לא הספר שלי.

נז: אם הוא אמר שזה שלך אז זה שלך, למה להיות קטנוניים?

הולך רגל: אבל זה לא שייך לי.

נז: אתה אומר שאני טועה?

הולך רגל: אני אומר שאתה לא צודק.

נז: תיקח את הספר עכשיו! מיד!

הולך רגל: למה?

נז (מאיים): כי אני אמרתי.

(בז' ונז בפאוזה)

הולך רגל: איזה יום מוזר, אני הולך ברחוב ופתאום משום מקום אני
מקבל ספר, ממש מוזר, ללכת סתם ככה בצורה רגילה ,אני בטוח שאני
לא היחיד שזה קורה , באמצע ברחוב - בום! מתנה. כשאנחנו קמים
בבוקר אין לנו מושג מה יקרה לנו בהמשך היום- אי אפשר לדעת את
העתיד מפני שזה העתיד , אבל יש דבר אחד שאני יודע בבירור שיקרה
- יום אחד אני אמות. יום אחד אני אמות - זה מפחיד, זה בהחלט
מעורר אימה- האימה נוצרת מתוך הידיעה על מה שיקרה - ככל שבני
האדם יודעים יותר - כך הם מפחדים יותר -כפי שאמרו חכמינו '
יוסיף דעת יוסיף מכאוב'  קהלת - התנ"ך - ספר מעניין ביותר
(מביט בידו רואה את הספר) תודה רבה ממש תודה, אני אוכל ככה
לקרוא את הספר, הספר הזה בהחלט מעניין אותי, עוד יותר מעניין
אותי זה למה מישהו ניסה להיפטר מהספר הזה, אולי התשובה נמצאת
בתוך הספר, רגע- איך קוראים לספר?(מניע שפתיים ללא קול) יהיה
מעניין לקרוא את הספר הזה...

(הולך רגל יוצא)

בז': אני רוצה גלידה.

נז: מה?

בז': גלידה זה דבר טעים מאד.

נז: אין לי גלידה , עכשיו לזוז.

בז': מתי יהיה לך?

נז: בשבילך אף פעם!

בז': למה?

נז: כי גלידה זה דבר מגעיל! לפחות כמוך!

בז': אני לא מגעיל!

נז: לך תחפש מקום שיש בו גלידה.

בז': אני אחפש!

נז: הלוואי שלא תמצא! אף פעם!

בז': אני יודע איפה יש גלידה.

נז: איפה?

בז': איפה שהיינו.

נז: אני לא חוזר לאיפה שהיינו ,אני רוצה הביתה.

בז'(חושב): הייתי צריך לקנות גלידה במרכז המזון המהיר.

נז: אז למה לא קנית?

בז': במקום את הצ'יפס...(נזכר ) היי נז.

נז: מה?

בז': אני רוצה את הצ'יפס שלי בחזרה.

נז: אז?

בז': תחזיר לי אותו!

נז: מה?

בז': אני רוצה את הצ'יפס שלי!

נז: תפסיק לרצות דברים.

בז': מה כבר רציתי?

נז: צ'יפס.

בז': ו....

נז: את הספר ואת הגלידה.

בז': סליחה. אני מצטער.

נז: אני לא סולח לך חתיכת מגלומן, כל הזמן אתה רק רוצה עוד
ועוד ועוד דברים, אין לך גבולות, שום דבר לא יעצור אותך מלכבוש
את העולם.

בז': אני רק רוצה...

נז: עוד הפעם! אתה רוצה! מגלומן!

בז': אבל הצ'יפס.

נז: מה איתו?

בז': אני רוצה לאכול אותו!

נז: בתיאבון.

בז': תביא לי אותו!

נז: אתה לא יכול להפסיק? קודם אתה דורש הכל ועכשיו אתה עוד
פוקד עליי, תשלוט על עצמך ,או שתשלוט על העולם. ובעולם שאתה
שולט בו אני לא רוצה חלק אפילו קטן!

בז': אבל...

נז: תפסיק לרצות דברים או שאני מתאבד.

בז': אני לא רוצה... שתתאבד.

נז: קדימה, בוא נזוז הביתה.

( מתקדמים ליציאה)

בז': נז.

נז: מה?

בז': תראה איזה יופי.

נז: יופי?

בז': הצבעים שממלאים את הרקיע, המרקם המדהים של כתום וורוד.

נז: תפסיק להיות שי עגנון.

בז': מי זה שי עגנון.

נז: זה (מוציא שטר של 50 ש"ח)

בז': איך הוא הגיע לשם.

נז: הוא היה שי עגנון.

בז': איך זה להיות שי עגנון.

נז: תצטרך לשאול אותו.

בז': (לשטר) סליחה!

(שקט)

בז': הוא לא עונה.

נז: בטח שהוא עונה, אתה חסר סבלנות, תקשיב טוב טוב.

בז': סליחה!

(שקט)

בז': נז , תפסיק לצחוק עליי.

נז: אתה רוצה מכות!

בז': אני לא רוצה כלום!

נז: הוא מדבר! לאזניים שלי כבר נמאס לשמוע ממנו.

בז': באמת.

נז: יש רק אמת אחת- אבסולוטית-שי עגנון מדבר.

בז': סליחה.

( נז עונה , בז' חושב שנז הוא שי עגנון)

נז: כן.

בז': הוא מדבר, מה שלומך?

נז: אני בסדר ואתה.

בז': איך קוראים לך?

נז: אתה לא יודע?

בז': אני יודע, קוראים לך שי עגנון.

נז: אני יודע את זה, למה הערת אותי?

בז': כדי לדעת.

נז: לדעת מה?

בז': איך הגעת לשם?

נז: לא יודע, תעזוב אותי.

( נז חוזר)

נז: הוא אמר לך לעזוב אותו!

בז': הוא מדבר.

נז: עצבנת אותו! אתה מסטיק מעצבן!, תעזוב אותו!

( זורק את השטר לרצפה)

( בא מנקה -מטאטא את הרצפה ואת השטר)

בז': להתראות שי!

מנקה: אמרת משהו?

בז': מי?

נז: מי?

בז': אני?

מנקה: בסך הכל שאלתי אם אמרת משהו?

נז: מי?

בז': מי?

נז: אני?

מנקה: בסך הכל שאלתי אם אמרת משהו?

נז: משהו?

בז': אמרתי?

נז: אם?

מנקה: בסך הכל שאלתי אם אמרת משהו?

בז': הוא?

נז: אתה?

בז': מיש?

מנקה: בסך הכל.... לא משנה...

( חוזר לטאטא)

נז: משנה.

מנקה: למי?

נז: לי.

בז': וגם לי.

נז: אבל הוא לא נחשב.

מנקה: מה?

נז: משנה.

מנקה: על מה אתה מדבר.

נז: על מה אתה מדבר.

מנקה: אני מנקה.

נז: ואני נז.

בז': ואני רוצה את הצ'יפס שלי בחזרה!

מנקה: תפסיקו לטנף את האיזור אם כל הצ'יפסים שלכם, מאז שאני
התחלתי לנקות הבוקר אני מנקה רק צ'יפסים- צ'יפסים פה ,
וצ'יפסים שם, צ'יפסים בכל מקום בעולם!

נז: סליחה.

מנקה: לאנשים אין כבוד לאיפה שהם גרים, אם כולם היו מלכלכים
היינו גרים בזבל- וכאן זו היתה אמורה להיות שכונת הצ'יפסים
שלכם.

בז': אני רוצה את הצ'יפס שלי בחזרה.

מנקה: יש לכם מזל שיש לכם אותי, אני מנקה תמיד, ומה היה קורה
אלמלא הייתי מנקה?

נז: קדימה בז', אני רוצה הביתה.

בז': הביתה.

( נז ובז' בפריז)

מנקה: האנשים היום, הם כבר לא מה שהם היו פעם, אין ה כבוד
לאיפה שהם נמצאים, כל אחד מטנף ומלכלך את איפה שהוא נמצא. אני
שואל אתכם , זה עסק זה? אם כולם מלכלכים לכולם אז איך אפשר
לחיות ככה? פשוט נחיה בזבל ונסריח מרוב כל הזבל שאנחנו עושים
לעצמנו ואז אחרי שנקבור את עצמנו בזבל יגיעו אנשי הזבל והם
ינקו, תמיד כל בלגן שלא יהיה , תמיד מישהו יבוא וינקה את
הליכלוך שאחרים משאירים.

(מנקה יוצא)

בז': תגיד נז.

נז: אל תקרא לי נז, אם תקרא לי נז אני ארביץ לך! ( בועט ברגל
של בז')

בז': תגיד.

נז: אל תגיד "תגיד" , אם תגיד "תגיד" אני ארביץ לך! (בועט ברגל
של בז')

בז': מה אתה רוצה שאני אעשה?

נז: תפסיק לשאול שאלות, אם תשאל שאלות אני ארביץ לך (בועט ברגל
של בז')

בז': מה?

נז: אם תגיד עוד פעם "מה" אני ארביץ לך! (בועט ברגל של בז')

בז': אבל למה?

נז: אמרת מה! (מתנפל עליו ומכה בו)

בז': כואב לי.

נז: אתה רואה ,אין לך כוחות עליונים ,גם לך כואב מדי פעם.

בז': תפסיק עם זה.

נז: להפסיק עם מה? אני הזהרתי אותך.

בז': על מה החוקים שלך מבוססים?

נז: היית יותר מדי זמן חזק, יותר מדי זמן, הגיע הזמן שתסבול.

בז': אבל אף פעם לא הייתי חזק.

נז: אתה רוצה להגיד שאני יותר טוב ממך?

בז': מה פתאום.

נז: במה כבר אתה יותר טוב ממני?

בז': אני יותר יפה ממך.

נז: אתה חי בחלומות.

בז': אני חתיך!

(נכנסת בחורה)

בז': נכון.

בחורה: מה?

בז': מה שאמרתי.

בחורה: מה אמרת?

בז': אני חתיך.

בחורה: אתה יודע מה? אתה קצת צודק.

בז': למה?

בחורה: כי אתה חתיך.

בז': אז למה קצת.

בחורה: כי אם אני לא אגיד קצת זה כמו שאני מסכימה עם מה שאתה
אומר באופן טוטאלי.

בז': ואת לא מסכימה איתי באופן טוטאלי?

נז: מה לעזאזל קורה כאן?

בחורה: אני מאד מסכימה איתך באופן טוטאלי.

(בחורה ובז' מתנשקים)

נז: די !תפסיקו עם זה תיכף ומיד!

בז': את יודעת , את גם כן חתיכה.

בחורה: אתה שקרן.

(בז' ונז בפריז)

בחורה: אני אוהבת להתנשק - זה לא נכון להגיד שבנות לא נהנות
מיחסי יישות - בנות נהנות באותה מידה - אם לא אז יותר- יש לנו
איברים מתאימים להוכיח את זה. אני לא אוהבת כינויים כמו
'שרמוטה' או 'מזרון' זה לא יפה להגיד ככה על מי שנהנית ופועלת
לפי הרגע - אני לא צריכה לחשוב על העתיד - אני צריכה להמנע
מהריון- חיים רק פעם אחת- אני צריכה להנות מהרגע- כי אם נהנים
מהרגע  אז מחייכים ברגע ואם מחייכים בכל רגע - אז העולם נראה
ורוד וחמודי ממש כמו בובה של דובי. כשהייתי קטנה היה לי דובי
חמוד וקטן כזה במיטה , הייתי משחקת איתו וישנה איתו בלילות.
היום אני גם משחקת בלילות.

(בחורה יוצאת)


(בז' ונז משתחררים מהפריז)

בז': זה היה משהו משהו.

נז: מה?

בז': הנשיקה עם החתיכה.

נז: על מה אתה מדבר.

בז': התנשקתי עם חתיכה.

נז: תרד מהחלומות שלך, זה לא קרה וזה לא יקרה, מתי אני אגיע
הביתה?

בז': אבל הרגשתי בעצמי.

נז: תפסיק להזות דברים, למה שחתיכה תתנשק איתך?

בז': כי אני חתיך!

נז: מה פתאום! אתה מכוער! לחתיכות אסור להתנשק עם מכוערים!

בז': מה? למה?

נז: כי ככה!

בז': (משתעל)

נז: מה?

בז': (משתעל)

נז: מה?

בז': (משתעל ממש חזק)

נז: מה אתה רוצה?

בז': (משתעל ממש חזק)

נז: מה אתה רוצה ממני?

בז': אני חולה.

נז: אני יודע.

בז': איך אתה יודע?

נז: לפי איך שהשתעלת.

בז':(משתעל)

נז: אתה לא יכול להפסיק להשתעל?

בז': אני (משתעל) רוצה (משתעל) תה.

נז: מה אתה רוצה?

בז': (משתעל)

נז: מה?

בז': תה.

נז: מאיפה שאני אביא לך תה? מבית השחי.

בז': אני לא רוצה תה מבית השחי שלך.

נז: ואני רוצה שתפסיק להשתעל.

בז': אני לא משתעל סתם. אני חולה!

נז: אתה לא חולה ,זה סתם נדמה לך בגלל שאתה משתעל.

בז': אם אני משתעל, אז אני חולה.

נז: ממתי אתה נהיית רופא?

בז': אני לא רופא!

נז: אם אתה לא רופא, אז איך אתה יכולת לקבוע שאתה חולה?

בז': בסדר, אני , אני ,(מחפש מילה) אני לא מרגיש טוב.

נז: זאת כבר הגדרה יותר טובה.

בז': אני רוצה תה.

נז: מאיפה שאני אביא לך תה? מהדבש שיש לי בתוך האוזן.

בז': תה!

נז: מה איתו?

בז': אני רוצה אותו!

נז: למה?

בז': כי אני לא מרגיש טוב.

( נכנס רופא)

נז: מי קבע שאתה לא מרגיש טוב, מה אתה רופא?

רופא: כן.

בז': אני צודק?

רופא: דק.

נז: אתה רופא?

רופא: פא.

בז': אתה יכול לדבר?

רופא: בר.

נז: מה הבעיות שלך, נראה לי שיש לך הרבה.

רופא: בה.

בז': מה העניין?

רופא: ין.

נז: תפסיק עם זה ומיד.

רופא: יד.

בז': בבקשה ממך, תפסיק, אני חולה.

רופא) מתעורר): חולה, מי אמר שהוא חולה?

בז': אני.

רופא: אתה רוצה שאני אבדוק אותך.

בז': אני אשמח.

רופא: האם יש אישור?

בז': בוודאי שכן.

( רופא ניגש לבז' , בודק אותו)

רופא: אתה חולה.

בז': אתה יכול לתת לי משהו.

רופא: אני לא יכול לתת כלום.

בז': אתה יכול להגיד לי משהו.

רופא: אתה צריך...

בז': כן.

רופא: אתה צריך...

בז': כן.

רופא: תה.

נז: ידעתי, זו קנוניה! הביתה מיד!

(בז' ונז בפריז)

רופא:( בטון מונוטוני) מה השם? מה הגיל? אני בודק אותך,
האישונים נראים בסדר כרגע , לא יזיק לך לקחת אקמול אחד או
שניים ליום. תעשה בדיקת שתן, צריך לקבוע את רמת הסוכר בדם,
צריך למדוד לחץ דם. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו ,ברגע שיגיעו
תוצאות בדיקות האולטרהסאונד וצילומי הרנטגן נוכל לדעת יותר.
מדי פעם יכול לקרות נס כלשהו, אבל במקומכם לא הייתי בונה על
זה. אי ספיגת הכבד גורמת לקרישת דם, הוא מתחיל לפרפר, צריך
לחבר אותו למוניטור, מהר! מהר! לפני שנאבד אותו בין האצבעות.
אין דופק- מתחיל בעיסוי הלב.
שעת המוות- שבע ועשרים ותשעה דקות בערב.

(רופא יוצא)

נז: טוב שהוא הלך, הוא עשה כאן אווירה לא נעימה.

בז': לא נעימה?

נז: מתי שיש רופאים באזור ,אני במתח.

בז': אני גם במתח.

נז: אבל הרופא הלך.

בז': אני במתח כי אני רוצה לדעת.

נז: שוב פעם אתה רוצה.

בז': לדעת מתי תחזיר לי את הצ'יפס שלי.

נז: איזה צ'יפס ,על מה לעזאזל אתה מדבר?

בז': הצ'יפס ממקודם.

נז: אני לא מבין.

בז': אני רוצה את הצ'יפס שלי בחזרה, אני רעב.

נז: ואני נז, נעים מאד.

בז': אולי תחזיר לי את הצ'יפס.

נז: ואולי תפסיק לדבר שטויות, אני רוצה להגיע הביתה, אני מאחר
כי אני מתעכב כל הזמן בגללך!

בז': שטו...

נז: שטויות!

בז': במיץ עגבניות, אין לך גבול? אני לא מבין ,למה אתה כזה
רע?

נז: כי אני הנבל.

בז': אמרת 'אני נבל'?

נז: איכס.

בז': מה עשיתי?

נז: תתרחק ממני.

בז': מה קרה?

נז: אתה אמרת הרגע שאתה נבל.

בז': אני אמרתי רק מה שאמרת הרגע.

נז: תפסיק לסלף את האמת,אתה אדם רע, יש בך רשעות ונבלות.

בז': תפסיק עם זה.

נז: קשה לך לקבל את המציאות?

בז': זה תלוי איזו מציאות.

נז: יש רק מציאות אחת והיא קובעת שאתה נבל.

בז': אני לא.

נז: הודת הרגע.

בז': אני לא.

נז: אתה שקרן.

(נכנסת מורה)

בז': מה זה שקר?

מורה: שקר זה ההפך מהאמת.

בז': איזה מושג הסברת כרגע?

מורה: שקר.

בז': אז איך אני יכול להאמין לך?

מורה: איטונאציה אישית.

בז': אני מצטער אני לא מבין.

נז: כן, יש לו בעיה קטנה עם לועזית.

מורה: מה להסביר.

בז': את מה שאמרת.

מורה: אישי- קנייני, שייך לאיש מסוים, אישית- שייך לי.

בז': לא.

נז: מה לא, תפסיק לערער על כל מה שקיים, אתה לא תוכל לשנות
הכל.

בז': לא מה שהיא אמרה עכשיו, מה שהיא אמרה ממקודם.

מורה: אני אמרתי משהו ממקודם.

בז': כן.

מורה: לא נכון.

נז: אתה שקרן.

בז': תגידי לו להפסיק.

( נז ובז' רבים)

מורה: אני לא מבינה מה קורה פה, שקט!

(שקט)

נז: ואם אני לא בשקט מה תעשי לי.

מורה: אני לא אעשה כלום, אבל ההוא ממקודם.

נז: מי ההוא?

בז': ההוא, ההוא.

מורה: אתם מעצבנים אותי וגורמים לי לרצות להפסיק ללמד אתכם.

נז: את מי את מלמדת?

מורה: את עצמי.

נז: זה כבר משהו אחר לגמרי.

(בז' ונז בפריז)

מורה: עוד שיעור ועוד שיעור, זה כאילו שלא נגמר אף פעם, אני
רוצה ללכת לנוח, ללכת לנופש, לא לראות את הפנים מלאי הפצעונים
של התלמידים שלי כל הזמן, אני רוצה לשבת, נמאס לי לעמוד כל
הזמן, ולמרות זאת יש לי רק 5 דקות של מנוחה משיעור לשיעור. אתם
קולטים את זה? רק 5 דקות של מנוחה, אני לא מאמינה איך אני
עומדת בעומס הזה. חבל שאני מורה, מורים יכולים ללמד אבל הם לא
יכולים לעשות, לא נורא- אולי ליתר דיוק הלוואי שעוד כמה שנים
תלמיד שלי יהיה מפורסם- ואז אני אוכל להרגיש ת ההרגשה הכה
דרושה לי - גאווה.

( מורה יוצאת)

בז': תגיד נז, מה אם הצ'יפס שלי?

נז: איזה צ'יפס?

בז': אני רוצה את הצ'יפס שלי.

נז: אתה רוצה! תמיד אתה רוצה! מה עוד אתה רוצה להשתלט על
העולם? אתה מגלומן ואתה תהיה מגלומן לנצח!

בז': אני רק רוצה את הצ'יפס שלי.

נז: אתה דיקטטור, רודן , רשע מרושע שרק רוצה לשלוט על כולנו.

בז': צ'יפס.

נז: אתה רוצה להשתלט על כל המשאבים שלנו!

בז': הצ'יפס שלי...

נז: הצ'יפסים שלך מהווים את האנרגיה שלך.

בז': אני רק רוצה לאכול את הצ'יפס שלי.

נז: די עם המילה 'שלי' לא הכל שלך! גם אם הצ'יפס המקולל שלך
היה אצלי, לא הייתי נותן לך אותו.

בז': אבל למה?

נז: כי ככה!

בז': תחזיר לי את הצ'יפס שלי! (בוכה) אני רוצה את הצ'יפס שלי
(בוכה)

נז: די, קום על הרגליים, אני אתן לך במבה במקום.

בז': אבל אני רוצה את הצ'יפס.

נז: במבה, צ'יפס אתה מזהה אותם רק לפי חוש הטעם, מאיפה אתה
יודע שהם בעצם לא אותו הדבר?

בז': אני לא, אבל הצ'יפס...

נז: בדיוק, אז מעכשיו במבה זה אותו הדבר כמו צ'יפס, בסדר?

בז': אבל זה לא יכול להיות.

נז: בטח שזה יכול להיות.

בז': לא שמעתי על במבה בטעם צ'יפס או להפך.

נז: אני שמעתי! (צועק)

בז': טוב.

נז: הנה קח (מוציא מתיקו חבילת במבה)

בז': (אוכל)

נז: תגיד תודה, אני גם מאכיל אותך וגם מאחר בגללך.

בז': תודה, אבל יש לי בעיה.

נז: מה עכשיו?

בז': הבמבה לא בטעם הצ'יפס.

נז: אכלת פעם צ'יפס?

בז': ממזמן.

נז: אכלת פעם במבה?

בז': גם כן מזמן.

נז : אז בטח שלא תשים לב לדמיון הרב שיש בטעמים.

בז': די לרמות אותי.

נז: אני לא רמאי, הרמאי היחיד שיש כאן זה אתה!

בז': סליחה, אני מצטער , אני לא אעליב אותך יותר.

נז: אתה לא העלבת אותי, אתה בסך הכל שיקרת לי כמו תמיד.

בז': אני לא שקרן!

נז: אתה מלך השקרנים!, קדימה בוא נזוז הביתה.

( בז' קם מפיל את שקית הבמבה)

נז: מה אתה חושב שאתה עושה?

בז': אני נפטר מהשקית של הבמבה.

נז: אתה קולט מה אתה עושה?

בז': משאיר קצת לכלוך.

נז: 'קצת לכלוך' ועוד 'קצת לכלוך' ובסוף לא ישאר מקום לשום
דבר.

בז': מה כבר עשיתי.

נז: אתה מטנף את כדור הלכת שעליו אני חי.

בז': מה?

( נכנס המנקה)

נז: בגלל אנשים כמוך העולם שלי מזדהם.

מנקה: נכון מאד!

בז': מה קורה פה?

(יוצא המנקה)

נז: אתה מביא אחריך זהמה, אתה לא ראוי לחיות. אני רוצה הביתה!

בז': אבל זה גם כדור הלכת שלי.

נז: אז מה?

בז': אני גם יכול לעשות פה מה שאני רוצה...

נז: תמיד אתה 'רוצה'.

בז': ואם זה אומר ללכלך טיפה את הארץ שהיא גם שלי , אז מילא,
זה לא נורא כל כך.

נז: קל לדבר קשה לעשות.

בז': אני לא מבין.

נז: אתה מביא אחריך רק נזקים.

בז': נז, אתה זה שמביא את הנז-קים.

נז: תפסיק!

בז': עם מה?

נז: לצחוק לי על השם!

בז': מי צחק?

נז: על תיתמם בן -בליעל!

בז': מה?

נז: אני אראה לך מה זה לצחוק על נז!

( נז מתנפל על בז' ומכה בו בחוזקה)

בז': די נז, תפסיק , אתה מכאיב לי.

נז: יופי.

בז': אבל הכאבת לי.

נז: זאת היתה המטרה- שיכאב לך לפחות כמו שהכאבת לי.

בז': אבל אני בחיים שלי לא נגעתי בך, לא נגעתי אפילו בזבוב.

נז: שקרן.

בז': או. קיי בזבוב יכול להיות שנגעתי, אתה יודע שזבובים הם
חיות מעצבנות שצריך להפטר מהן על ידי מחיצה.

נז: גם אתה יצור מעצבן.

בז': אני רוצה.

נז: התחלת עוד הפעם 'אני רוצה'.

בז': אני רוצה את הצ'יפס שלי!

נז: רק בתנאי שזה באמת יגיע לך!

בז': זה יגיע לי, תאמין לי שאני אהיה ראוי לקבל בחזרה את
הצ'יפס שלי.

נז : אתה אף פעם לא תהיה ראוי באמת.

( נכנס צייד)

צייד: מה קורה פה?

נז: מי אתה?

צייד: אני זה אני יא אחולשילניג! היפ היפ!

בז': מה , על מה אתה מדבר?

נז: מה אתה רוצה!

צייד: שתסתכלו עלי!  תראו איזה מגניב אני!

( צייד מבצע תרגילי אקרובטיקה)

בז': ממש יפה.

צייד: תודה.

בז': יש לך כשרון.

צייד: אני יודע, תגיד.

בז': מה?

צייד: אתה יודע איך אומרים Yeah הפוך?

בז': לא.

צייד: Haey!!!!!!!!!!

נז: מה אתה רוצה מאיתנו?

צייד: שתסתכלו עלי!

נז: אני מסתכל.

צייד: ומה אתה רואה?

נז: סתם מישהו שלובש בגדים מצחיקים.

בז': אפשר לחשוב שמה שאנחנו לובשים זה נורמלי.

נז: זה בטוח יותר נורמלי ממנו, תראה אותו! לובש סחבות!

צייד: זה לא סחבות, זה עלה לי הרבה כסף!

נז: מאיפה יש לך כסף?

בז': מה איכפת לך?

צייד: אני משיג מכל מיני מקומות.

נז: איזה מקומות?

בז': די, אתה מביך אותו.

צייד: אני לא מובך כלל! (מבצע שוב את תרגילי האקרובטיקה שלו)
אני נהנה מכל רגע מתי ששואלים אותי שאלות, זה גורם לי להרגיש
סיפוק.

בז': סיפוק ממה?

נז: מהתשומת לב שהוא מקבל.

ציייד: מה פתאום, אני מסופק בשביל עצמי.

נז: אתה משקר!

צייד: לא אני לא!

נז: תיכף תראה איך אתה נעלם.

צייד: מה קורה פה.

נז: בז', ברגע שאני מגיע לשלוש אני רוצה שתפסיק להסתכל עליו.

צייד: אל תעשו לי את זה!

נז: אחד.

צייד: רגע חכו, טיפת רחמים.

בז': מה הוא באמת יעלם.

נז: שתיים.

צייד: כבר הגעת לשתיים.

נז: שלוש!

( נז ובז' בפריז)

צייד: תמיד זה קורה לי! התחתונים שלי התכווצו בכביסה, כל כך
כואב לי שם, וגם כן מגרד, אני צריך ללבוש בוקסר, תחתונים
רגילים פשוט פוגעים ביכולת שלי לזוז כמו בן אדם רגיל, לעזאזל ,
אני מריח כמו פרה, אני מסריח ! למישהו יש דיאודורנט? מישהו?
יש? רגע, ( מריח) אני לא מריח כמו פרה, זה ריח נעים, איזה ריח
נעים הגוף שלי מייצר, ריח של ורדים... אני אוהב את זה.מה זה
שם? עדר של צבאים וזברות רץ , פרווה של זברה שווה המון בימים
האלה- אני חייב להשיג אותם!

(צייד נעלם)

(נז ובז' משתחררים מהפריז).

בז': היה נחמד איתו קודם.

נז: עם מי?

בז': עם ההוא.

נז: אני לא איילל שוב פעם כמו חתולה.

בז': ואני לא אנבח שוב פעם כמו קנגורו.

נז: טיפש, קנגורו לא נובח אלא כלב.

בז': אתה בטוח.

נז: תנבח.

בז': לא רוצה.

נז: תנבח! עכשיו! אתה מעצבן אותי! הבנת!

בז': תרגע נז...

נז: תנבח עכשיו!

בז': ההוא ,ההוא,ההוא,ההוא,ההוא,ההוא.

נז: מרגיש טוב עם עצמך, ( מביט בשעון) תראה מה השעה, אני חייב
ללכת הביתה.

בז': אני רעב.

נז: יש לך גרביים?

בז': כן.

נז: תאכל אותם.

בז': אני רוצה את הצ'יפס שלי.

( נז ניגש לבז' סוטר לו)

נז: אין לי שום צ'יפס. אין לי שום צ'-י'-פ'ס"!

בז': תעזוב אותי,  אתה פוגע בי.

נז: וטוב שכך.

( נכנס ילד קטן)

( בז' בוכה)

ילד: למה אתה בוכה?

בז': כי הוא מרביץ לי.

ילד: למה הרבצת לו?

נז: כי הוא שקרן.

ילד: וזו סיבה להרביץ?

בז': הוא לקח לי את הצ'יפס שלי.

ילד: וזו סיבה לבכות?

נז: מה אתה עושה פה ילד, אין לך אימא?

ילד: יש לי גם אימא וגם אבא.

נז: אז תלך אליהם, ותעזוב אותנו.

ילד: למה?

נז: כי אתה מעצבן אותנו!

בז': אתה לא מעצבן אותי.

ילד: אתם רבתם?

נז: חצוף!

ילד: אתם רבתם?

נז: לא!

בז': כן.

ילד: אז תשלימו.

נז: אבל לא רבנו!

ילד: תשלימו.

בז': נז,  אני מצטער על מה שעשיתי לך.

ילד: נז...

נז: אני לא מתנצל על כלום!

ילד: אני נשאר.

נז: תלך!

ילד: תתנצל.

נז: תעוף מפה!

ילד: תתנצל.

נז: ( נכנע) אני מצטער, על מה שעשיתי.

ילד: יופי!

( נז ובז' בפריז)

ילד: שלום, זה מילה שימושית נכון? אומרים שלום כשנפגשים,
אומרים שלום כשנפרדים, שלום זה ברכה, שלום זה אומר ששני גופים
שהיו אחד נגד השני משלימים, ואני הוא זה שעוזר להם להשלים, וזה
מגניב! לא ככה? אנשים עושים שולם ואני עוזר לשולם, זה כאילו
שאני המתווך הכי גדול שיש בעולם, בעצם זה אני .אני לא יודע ולא
רוצה לדעת, אני רק רוצה לחיות בעולם של 'גר זאב עם כבש ונמר עם
גדי ירבץ' ואני אעשה ככל שביכולתי להפחית את השנאה בעולם, היי
מישהו קילל מישהו, היי (צד שני) מישהו יורה על מישהו, מה
לעשות, את מי להציל, מי ישלים הפעם?

( ילד קטן יוצא)

( נז ובז' משתחררים מהפריז)

נז: תשכח מכל מה שאמרתי קודם.

בז': זה אומר שתחזיר לי את הצ'יפס שלי?

נז: תשכח מהכל, תרוקן את הזיכרון שלך.

בז': למה?

נז: כי אני מצווה עליך.

בז': אבל הזכרונות שלי חשובים לי.

נז: בטח, כל ההשתלטות שלך על העולם, בטוח שזכרונות היוקרה שלך
חשובים לך.

בז': אני לא שולט על כלום.

נז: אבל שלטת, ואני מרדתי בך!

בז': לא נכון.

נז: כן נכון.

בז': לא נכון!

נז: כן נכון!

בז': לא נכון!

נז: נכון!

בז': לא נכון!

נז: לא נכון!

בז': נכון!

נז: אתה רואה- דיקטטור , זה מה שאתה!

בז': אני מתפטר!

נז: ממה?

בז': מלהיות כאן!

נז: תתפטר!

בז': אני הולך.

נז: תלך, אני הולך הביתה.

( בז' יוצא)

נז: תלך , תלך מפה! שקרן שמדבר שטויות כל הזמן, אני לא יכול
להסתכל עליך בכלל, טוב שאתה לא כאן, אני לא צריך להשפיל את
המבט כל הזמן.

( נז מחכה)

נז: נו, בז' איפה אתה, לאן נעלמת לי, אתה מחכה לך, למה אתה לא
חוזר, אני רוצה לדבר איתך.

( נז מחכה)

נז: בז', תחזור כבר נו! אם אתה לא מגיע תוך שלוש שניות אני
הולך.

( נז סופר -אחת שתיים שלוש)

נז: איפה אתה בז'? בז' תחזור אני אתן לך צ'יפס.

( בז' חוזר)

בז: הצ'יפס שלי!

נז: ידעתי שתחזור, חשבת לעזוב אותי. אותי- נז, מה חשבת שתוכל
לברוח ממני.

( נז מתנפל על בז' מכה בו)

נז: על שניסית לפגוע בי.

בז': מה אתה רוצה ממני?

נז: כלום!

( נכנס איש עסקים)

איש עסקים: נז.

נז: מה נשמע.

איש עסקים: הגעתי.

נז: אני רואה, בוא נעשה את מהר, הוא יכול לברוח לנו בכל רגע.

איש עסקים: כמה?

נז: כמה שסיכמנו.

(איש עסקים מוציא חבילת שטרות, נותן אותם לנז)

בז': מה קורה פה.

נז: הוא שלך.

בז': מכרת אותי?

איש עסקים: עכשיו אתה שלי.

בז': אני שייך רק לעצמי.

איש עסקים: זה מה שכולם אומרים.

( איש עסקים מוציא חבל מהתיק, קושר את בז')

בז': תעזוב אותי!

נז: ביי בז', יותר לא יהיו לך צ'יפס, ואני אשב בבית ואצחק
עליך!

בז': שיקרת לי נז!

איש עסקים: פרופ, אני מבקש ממך לשמור על השקט.

בז': לא קוראים לי פרופ, קוראים לי בז'.

איש עסקים: אם אמרתי שקוראים לך פרופ, אז קוראים לך פרופ.

נז: באמת קוראים לו בז'.

איש עסקים: אני מבקש ממך להתרחק מהרכוש שלי.

נז: לא רוצה ,מה תעשה לי?

( איש עסקים מוציא חבל , קושר גם את נז)

איש עסקים: אל תתחילו איתי, (מביט בשעון) מצטער חייב לזוז.

( נז ובז' בפריז)

איש עסקים: כולם חושבים שיש שליטה, שיש להם כוח, שהם שולטים על
עצמם ועל אנשים אחרים שיש מסביבם, הכל רק בגלל העמדות החברתיות
שלהם שהם מקבלים או שהם נבחרים אליהם, הם חושבים שלכל אחד יש
כוח לעשות מה שהוא רוצה, ש'אין דבר העומד בפני הרצון'- כמה שהם
טועים, כמה שהם טועים. אם יש מישהו בעולם הזה שיש לו כוח זה
אני- בגלל שלי יש יותר כסף!

(איש עסקים יוצא)

( נז ובז' עדיין קשורים)

בז': מה נעשה?

נז: אני חושב.

בז': נו!

נז: מה אתה רוצה, אמרתי לך שאני חושב.

בז': תחשוב מהר יותר, אני לא רוצה להיות קשור כאן לנצח.

נז: אנחנו לא נהיה קשורים כאן לנצח, אני אמצא פתרון.

בז': איזה פיתרון.

נז: תדמיין.

בז': מה לדמיין.

נז: שאנחנו צריכים בידור, שאנחנו קהל בהופעה.

בז': איזו הופעה?

נז: הופעת בידור - נודניק.

בז': הבנתי.

נז: תמחא כפיים.

בז': מה?

נז: תמחא כפיים, ותקרא אולה אולה.

בז': מה?

נז: אם נעשה את זה הוא יבוא.

בז': מי?

נז: ההוא.

בז': או. קיי.

(נז ובז' מוחאים כפיים קוראים קריאות 'אולה אולה' , הכל בזמן
שהם עדיין קשורים)

( מופיע הצייד)

נז: ידעתי שהוא יבוא, הוא צריך תשומת לב.

צייד: מישהו קרא לי?

בז': אנחנו, כאן, הלו? עזרה? צייד?

צייד: אני שומע.

בז': מישהו בא וקנה אותי ואז הוא קשר אותי ואז הוא קשר אותו,
אתה חייב לעזור לנו.

צייד: ומה אתם רוצים ממני?

נז: שתעזור לנו!

צייד: למה לי? יא אחולשילינג (מבצע תרגיל אקרובטיקה)

בז': כל הכבוד! (מוחא מחיאות כפיים)

צייד: אתה נחמד אתה יודע?

בז': אני משתדל.

נז: הוא לא נחמד, הוא סתם משחק אותה.

צייד: אני אשחרר אותך.

( צייד משחרר את בז')

צייד: זהו, עזרתי לך מספיק, מכאן אתה יכול להמשיך לבד. אח...
התחתונים הצמודים האלה, פשוט מכאיבים לי רצח... אני חייב
להשתחרר מהם... ביי!

( יוצא צייד- בז' משוחרר ונז עדיין קשור)

נז: בז'?

בז': מה?

נז: תשחרר אותי.

בז': לא רוצה ולא רוצה.

נז: בבקשה.

בז': ומה יצא לי מזה.

נז: אני אחזיר לך את הצ'יפס.

בז': באמת.

נז: אני מבטיח.

בז': אני לא יודע, אתה שיקרת לי יותר מדי פעמים.

נז: אתה שקרן!, סליחה, אתה צודק, אני אתן לך צ'יפס.

בז': תן לי לחשוב על זה רגע.

( בחורה נכנסת, בז' ונז מסתכלים עליה)

בז': היי...

( בחורה שולחת לבז' נשיקה באוויר, יוצאת)

בז': אני אשחרר אותך.

( בז' משחרר את נז)

נז: תשכח מהכל!

(בז' בוכה)

( נכנסת מורה)

מורה: תבכו היום ילדים, תמשיכו לבכות היום, תבכו ותטביעו את
העולם בדמעות שלכם, אל תפסיקו לבכות, אל תפסיקו לבכות, תבכו עד
שיגמרו לכם הדמעות ואז כשבאמת תצטרכו לבכות- אתם תחייכו-
מהמבוכה של חוסר הדמעות שלכם.

( יוצאת מורה)

( בז' ממשיך לבכות)

נז: אני לא יודע מה איתך, מה שהיא אמרה עכשיו ממש לא מדבר
אליי, אני כבר לא ילד לא? אני גבר! אני הגבר שבגברים!

בז': בגלל זה אתה חושב שתוכל לגנוב ממני את הצ'יפס שלי.

( נז סוטר לבז')

נז: אני הולך.

( נז יוצא)

בז': חכה לי, הצ'יפס שלי אצלך!

( בז' יוצא)

( נכנס ילד קטן)

ילד: כשיש שקט- יש שלום, אין לי מה לעשות כאן יותר.

(יוצא ילד קטן)

(חוזרים נז ובז')

נז: תפסיק לרדוף אחרי.

בז': הצ'יפס שלי!

נז: תפסיק!

(נכנס הולך רגל, קרוסים הלוך ושוב)

בז': הצ'יפס שלי , הוא לקח לי את הצ'יפס שלי.

(נכנסת בחורה, קרוסים הלוך ושוב)

בז': הצ'יפס שלי , הוא לקח לי את הצ'יפס שלי.

(נכנס מנקה, קרוסים הלוך ושוב)

בז': הצ'יפס שלי , הוא לקח לי את הצ'יפס שלי.

(נכנס מוכר, קרוסים הלוך ושוב)

בז': הצ'יפס שלי , הוא לקח לי את הצ'יפס שלי.

מוכר: אבל  הוא שילם בשביל הצ'יפס.

בז': (מתעלם) הצ'יפס שלי , הוא לקח לי את הצ'יפס שלי.

( נכנס רופא, קרוסים הלוך ושוב)

בז': הצ'יפס שלי , הוא לקח לי את הצ'יפס שלי.

( בז' בוכה מיילל , צועק לעזרה, מתחנן)

בז': הצ'יפס שלי!

כולם לבז': לא איכפת לנו מהצ'יפס שלך! לא איכפת לנו מהצ'יפס
שלך!

נז: אתה רואה -כולם איתי.

( יוצאים כולם חוץ מנז ובז' נכנס איש עסקים)

איש עסקים: הצ'יפס שייך לנז.

נז: לבז'?

איש עסקים: לנז! האיש שאיתו אני עשיתי עסקים.

(איש עסקים יוצא)

נז: בז'?

בז': כן.

נז: הצ'יפס שלך.

בז': יש יש יש! ידעתי שאני אקבל אותו בחזרה, תמיד אסור לאבד
תקווה!

( נז מוציא מהתיק שלו את הצ'יפס, נותן אותו לבז', בז' מתנפל על
הצ'יפס ואוכל אותו)

בז': יאק!

( בז' יורק את הצ'יפס)

נז: מה הבעיה?

בז': הצי'פס התקרר...

( נז ובז' יוצאים)

(נכנס צייד)

צייד: מישהו אמר יאק? איפה יש יאק? פרווה של יאק שווה המון
כיום.




-מסך-







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
..."לעולם לעולם
לעולם לא נצליח
לעלות לישראל"
אמר ולה. "יש לי
רעיון" אמר די.
"אם נהפוך את
הוודקה למטוס
נוכל לעלות
לישראל". "תמיד
יש לך רעיונות
טובים" אמר מיר.
והם הפכו את
בקבוק הוודקה
למטוס. כי רוסים
יכולים לעשות
דברים כאלה...


קטע מתוך ספר
הילדים
ולה-די-מיר
(פיט-פט-טו
בגרסה רוסית)


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/11/07 10:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מולי לב

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה