במקומות בהם היינו
התקוות נפלו
אחת אחרי השנייה
נותרנו אחרונים בתור
מביטים, איך הארץ זזה
ולא ידענו איפה להתחבא
יש כאלו שוויתרו על החיים
אז הם חיים אותם
פיסה אחר פיסה
אנחנו מהמרים על הזמן
שמים עליו את כל מה שיש לנו
לעתים נכנעים לפני שיהיה מאוחר
ולא יישאר לנו מקום לישון
מספר ועוד מספר
לא נותרו עוד תקוות
בכל מקום שהיינו, לא ידענו
אם עלינו או ירדנו
נדמה שאין לזה סוף
יושבים בפינה, וכותבים שירים
מתאים מציאות, מתוך בדייה
והתקוות נשארות אחרונות
נופלות לאט מן הידיים
בשקט, כמעט קיומי
והאינסוף רחוק מכל נקודת מפגש
לו ידענו, אולי לא היינו מתחילים במסע
הארץ זזה, ואנחנו לא יודעים איפה להתחבא
לפעמים מהמרים על הכול
לפעמים, לוקחים את מה שיש