ויש ימים
שכל הטוב הופך רע.
ויש ימים שהכול קורה שוב ושוב -
מהתחלה.

וכשאני אתך,
או לפחות לידך
מתחוללת בי סערה.

מתעורר בי כל הטוב,
אבל עולה גם קצת מהרע.
עולה בי רצון
לנצל כל רגע עד תום,
להיות אתך בכל דקה.

ואז,
בלי שום אזהרה -
עולים בי
זיכרונות מתקופות
של שנים רחוקות.
זיכרונות מימים
שלא יחזרו עוד.
מהזמן שבאמת היינו תמימים.

שיחקנו אז,
ובלי להיות מוכנים -
קפצנו הלאה -
לשלב של "הגדולים".

זיכרונות מימים,
זיכרונות מתקופות -
זה כל מה שנותר לנו מאז,
מתקופה של אור,
מתקופת פריחה,
כל כך פשוט היה אז,
ובכל זאת כל כך נפלא.

בלי יותר מדיי מחשבות
בלי יותר מדיי אזהרות,
הכל בתמימות דעים,
הכל בראשוניות של ילדים,
הכל ברכות כה קסומה.
הכל חד פעמי,
וחסר כל דרך חזרה.

זכרונות מתקופות
הבזקים מרגעים
מתקופה של אושר,
כשעוד היו קיימים פרפרים.

זכרונות חרוטים,
שברי מילים שלא אשכח,
דקות של אושר,
שניות ספורות ממש.