נשיקה שהשפתיים כל-כך השתוקקו לה
והכאב כרוח צפונית מערבית
במילים שהשארת אחריך
השארת לי מקום לקוות
אצלך בחדר
מתפרקת ממילים
אתך, בניסיון להרגיש שלך
והתשוקה הכניעה את כל היותי,
ונשארת לישון עם ההרגשה.
מחר בוקר.
אני יכולה לחבק אותך לנצח
וזה אף פעם לא יהיה מספיק.
ומחר בוקר.
והלבד,
רק הבודדים שומעים את רעש השקט. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.