|
המחשבות שלי
יודעות לשבור זגוגיות
אני משתדל להרגיע אותן
שהעולם העוטף אותי לא ישבר.
הרעש הזה מונוטוני להחריד
כתפילת מיליוני מוסלמים
של יום שישי אחר הצהריים
זה בלתי נתפש בעיניים.
הגוף עובר להילוך איטי
המבט מעמיק את חלליו
מסך האור קורן תבניות לדעת
הבזקי אור על ווילונות החיים.
תדר הרוח בהרים
כלחש גבישי הקוורץ
לוטש בי מבנים לא מוכרים
אני ניכנע להד הלהבה. |
|
|
כולם מתים בסוף
גם אתה תמות
וגם את
אז כדאי לנסות
להזדיין כמה
שיותר לפני
שנהפך לזקנים
ומקומטים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.