כבר חמש עשרה שנה
אתה חלק ממני,
ונוכחותך לא פוחתת,
אפילו לא לרגע.
לא הזמנתי אותך
להיות חלק ממני,
מגופי, מאישיותי.
אתה התפרצת.
כמה באמת לקחת (נתת?)
ממני,
אנסי?
מה ממה שאני מרגישה,
חווה, אוהבת, שונאת,
הוא פרי עבודתך
הנתעבת?
לא מצליחה
להשלים עם
היותך,
ואתה טבוע בי,
כל השנים האלה.
וכמה שלא אנסה
לחפור בפצע,
לא תצא ממני
לעולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.