גם ככה הוא לקח את כל מה שאני אוהבת,
אז אולי כדי שיסיים עם זה.
המבטים המחויכים שלו פשוט משגעים אותי,
השיגעון!
ככה היא אמרה. הזאתי שההוא לקח לה הכול,
אבל את רגשות האשמה הוא השאיר
למזכרת.
היא שלחה אותי לקנות לה בול,
בול כדי לשלוח את האשמה את הנשמה שלה למעלה.
בדרך עצרתי בחנות קטנה,
קניתי בול וחבילה קטנה עם סרט יפה.
צעדתי צעדי איילה דילוגים דילוגים.
הגוף שלי משך אותי למטבח -
פעם היה מקום המסתור שלי מפני החושך
בארון של הכלים לחג -
הוצאתי משם מספריים והלכתי אליה.
הסתכלתי במראה.
אמרתי לעצמי: "וואו היא נורא יפה היום".
התחלתי לגזור אותה, לחתוך.
הסתכלתי במראה,
על עצמי, טיפות דם קטנטנות,
הכאב אפילו לא הורגש.
לאט לאט
כוחותיה, שהם בעצם כוחותיי, מתחילים להיחלש.
הלכתי, שמתי כמה טיפות בקופסה,
הדבקתי בול וארזתי יפה...
לפני שכוחותיי אוזלים לקחתי את הכדור ההוא, את שמו אני לא
זוכרת,
לקחתי אותו והלכתי לישון.
ומאז? מאז הכול נגמר.
היא הצטרפה אל המשפחה שלה שם למעלה,
אל כל מי שאהבה וההוא לקח.