ההיגיון בעט בלב, הדף אותו בכוח ואמר לו שלאיזור הזה הוא לא
יתקרב.
אין, פה הוא באמת שלא יכול להתערב.
הלב הזה של הגברת הזו משתלט פה על הכול, הוא אימפולסיבי
ואגואיסט!
חושב רק על טובות ההנאה של אותו הרגע...
הוא אומר לגברת המסכנה הזו לעשות ככה וככה, לאהוב ככה וככה.
וככה וככה היא לא יכולה!
באותו רגע היא מרגישה נחמד, אבל אחר כך היא נכנסת לתרדמת
מדכאת...

התירוץ שלה לא עוזר לה בעבודה...
לבוסית שלה לא אכפת אם הלב לא רוצה לשתף פעולה עם הראש.
לבוסית יש ראש על הכתפיים והיגיון מתקתק תמיד בין האוזניים...
ולא אכפת לה מעוד איזה גברת עם לב בגודל של טנק שלא הגישה את
הדו"חות בזמן כי היא הייתה צריכה לחייך לכל אדם ואדם ברחוב
ולברכם לשלום...
אז היא הפסידה עוד עבודה...

יצאה הגברת עם הלב בגודל הבית של גאידמק לבית קפה עם חברה.
הלב, שאומר תמיד את האמת, אמר לחברה שהיום היא נראית ממש ממש
נורא! החברה בכתה ובכתה ואמרה שבדיוק חזרה מבית של חברה אחרת
שאמרה שהיא דווקא נראית היום ממש ממש נפלא לקראת הפגישה עם
אהוב לבה שתהיה בעוד כשעה...
אז היא הפסידה עוד חברה...

ערב כבר, משעמם... הגברת עם הלב בגודל בנייני התאומים [זכרונם
לברכה, כמובן] שהפסידה ביום גם חברה וגם עבודה, הייתה קצת
עצובה... הלב הענק שלה אמר שתמיד כדאי לצאת לשתות כשעצובים...
בבר פגשה הגברת המתלבלבת בעלם חן ובערה בה תשוקתה!
אבל לגברת הזו בעלת הלב בגודל חמישה היפופוטמים, יש חבר...
שהיא אוהבת... אוהבת מאוד.
אבל הלב אמר ללכת אחרי התחושות שלך, ואם את נמשכת אל
הבחורצ'יק, לכי על זה!
ניגשה אליו הגברת והתחילה לדבר. ישר העלם חן שאל "האם יש חבר?"
חשבה הגברת שאם היא לא תספר, לא יהיה זה שקר, אלא "העלמת
מידע"...
אבל להיגיון החל להימאס כל המצב הזה... זה יהיה מוגזם מדי
בשביל הגברת אם החבר ייכנס...
יהיה אבוד לה! הוא הדבר שמשאיר אותה חיה... תמיד הוא סולח
לה... על זה הוא לא יסלח.

אז ההיגיון בעט בלב, הדף אותו בכוח ואמר לו שלאיזור הזה הוא לא
יתקרב.
אין, פה הוא באמת שלא יכול להתערב.
וכך ניצלה הגברת, שלבה כבר קטן לגודל של עלה כותרת...