קר פה כבר הרבה זמן.
אימא... אני לא מוצאת אותה פה, וכבר עבר זמן,
אבל אני אפילו לא יודעת כמה...
הכול פה שונה, לא כמו בבית.
ההליכה של האנשים שאני מכירה, או שהכרתי, נהייתה שונה פה.
הם כפופים ורועדים.

קר פה כבר הרבה זמן,
אפילו בגדים האנשים האלה שדואגים להפחיד אותנו בכל רגע נתון לא
נותנים לנו...
הכול שונה פה...
כל צליל שיוצא מפה אנוש...
כל זוג עיניים נראה כאילו איבדו תקווה...


קר פה כבר הרבה זמן,
כל צמרמורת שעוברת בגוף...
עוברת בגל ששוטף את כולי בצורה כל כך כואבת...
כל צמרמורת שעוברת בגוף...
עוברת ואוספת את כל הזעם שאי פעם גופי ידע...
כל צמרמורת שעוברת בגוף, עוברת כאילו היא הצמרמורת האחרונה.

יום השואה