היידים מתחברות, עוברת צמרמורת דקה, כמו שמעולם לא הייתה
נגיעה.
בעדינות היידים מתחלקות, והבגדים יורדים, נשארים רק שני גופים
בלי מחסומים. תנועות חלקות, בלי עצירות, המשכיות, תנועתיות.
אין מחשבה, יש רק תנועה ונגיעה רכה, אהבה בלי כאב, אהבה
פשוטה.
הגופים מתחברים ושום דבר כבר לא חשוב, השפתיים הרכות מגיעות
לחמיצות קלה, נשיכה קטנה. בלי להיפרד, רק להסתובב, להישאר
באותו זרם, התחושה ממשיכה. ללטף פה את הרגל, ולהחליק לשם את
היד, להוסיף משפטי אהבה, יש צמרמורת של אהבה.
בלי להבין הרבה, ובלי לדעת לאן, ממשיכים באותו מסע של זמן. היד
נוגעת בשער, הצוואר כבר אדום מרוב נגיעות. הלב פועם בקצב אחיד,
בלי הפסקה, מהר כל כך, פתאום המבטים מתחברים, העיניים אדומות,
דמעה נוזלת, דמעה של הבנה, של תחושה של ביחד, לעולם לא לבד,
אין אפשרות של לחזור, לוותר לכאב? לסלוח לאהבה? להמשיך בנגיעות
שגורמות לתחושה נכונה? לרצוח בשתיקות תקוות שפעם היו גדולות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.