17.9.07

זמן לצלול

הגבהים לקחו אותך אליהם
אל פסגות קטנות
החושפות סודות.
והרעב גאה
והכנפיים עייפו
והרוח מבלבלת.
מלמעלה הכל נראה קטן ומרוחק.

תשקע קצת.
באמת... תצלול מעט.
תנחת במקום הנכון לך
תפתח את שרירי הכנפיים
ראה הכל מלמטה
והמשך משם.

סתיו ירושלמי

עם הסתיו שמתקרב
אורות ירושלים הופכים בוהקים,
מקרינים על העיר קור-רוח ונצנוץ.
לנשום בערב בשוק
זה כמו לרכוש את כל הטעמים שם
לעבור מדוכן לדוכן
להיות לקוח כשכבר סגור.

עם הסתיו הזה שבא
מגיעות תוכניות ישנות
במסווה של חדשות
והאורות מעצימים את הרצון להתחיל.
ישנה שלכת, התחדשות מתחילה
אשלח עצמי מהעץ עליו טיפסתי
ואנבוט בירושלים (קצת) אחרת.

מטפחת

לראות אישה חותכת ירקות
עם מטפחת על הראש
עושה לי לפנטז על בית צנוע במערה
עם אור, אישה וילדים.

לראות אותי מול המראה
משנה פרצופים
עושה לי לרצות להיות אחד מקובע
עד אמצא אותה. אישה.

בין אוזניים

לחץ אויר משתנה, אוזניים נאטמות
שומע עצמי מבפנים
כל ציוץ
כל זיוף
כל נשיפה ושאיפה... כל זיוף.
'עדיף לשתוק' אני אומר
ושומע טוב מאד -
עדיף לשתוק.

חיפושים

אתה מחפש להיות הכי טוב
בשבילה.
בגלל זה מרגיש מאוים.
מוצא עצמך בשלל מקומות -
על עץ, במים, על הר, כביש מהיר
ותמיד מחפש עיניים
תמיד להסתכל בעיניים.
מחפש להיות הכי טוב בשבילי,
מחפש ומוצא ומחפש ומוצא.