התנ"ך אומר לי להיות חופשי לבדי ולא לשמוע לתנ"ך עצמו
אלא מלמד אותי שלא אמות לעולם

כשחלקים גדולים מהתנ"ך מורכבים מסיפורים על אנשים
כשיש קונצנזוס רחב שאותם אנשים היו "גדולים"
כשלאותם אנשים לא היה התנ"ך הזה
אני אומר עדיף "להשתחרר" ממוסכמות השנים, ולנהוג כמותם

לא מאמין ב"ירידת הדורות", ובטח שלא בתועלת הפצת הביטוי כנכון
לכן: מאמין בהזדמנויות דומות יחסית לכל אורך הדורות

מאמין ב:
1. יציאה אל הטבע
ו/או  2. בעבודה אישית על המידות
עם עדיפות לאפשרות הראשונה, כיוון שהיא טבעית יותר
טבעית, כלומר, קשורה למקום שברא אותנו
וכיוון שהוא כזה, אמיתי יותר, הוא חיוני יותר
הרי ברור שעדיף חיבור מסוים לבורא עולם לעומת לאנשים

בנוסף,
אני מאמין שמי שמאמין שלא ימות, לא מת...
וגם אם הוא גוסס, לא מוכרח להאמין שימות
ויכול להאמין בטוב שלו לכל אורך הדרך.
ונניח שמת, בכל אופן אינו יודע שטעה
הרי אין תועלת בידיעה לכאורה שאני אמות
אלא יש בכך ירידת ערך לחיים
ואף מי שראה אדם מת, לא חייב להאמין שהוא ימות