וישיוס פורלורן / קתרינה |
באש צורב לבי עד כלות,
מוליך מבט במערבולת רבתי
אל תוככי עינייך העמוקות
שעודך מסיטה נאמנה.
לוכדת את מבטי המשתוקק,
בזווית עינך את מזמינה
להיאנק, לגנוח, להשתתק;
בגאווה מה, אינך מבינה
ועודך מסמיקה קלות.
בגופך הגמיש המתעגל לו
נושאת ריחך המשכר
הלאה ממני, לשבת בצלו
של תאו-גופך אחר
שעוד לא כבלת תמיד;
ושוב -
כשצף לוהט
את מרעידה כל כולי
בקימור יחיד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|