פולחת לב כמו תפוז
ומותירה את פיסותיו
מפזרת בעולם סביב,
סחור-סחור
בלי לחזור.
משאירה טיפות של אושר
רגעי אחד קסומים,
מבטים ארוכים
שיחת חולין תמימה,
חיבוק
שלב בלב נוגע.
קולפת לבבי כמו היה תפוז,
מפזרת הפלחים
לתמיד
לא לחזור
והן קוראות לי, פיסותיי,
מבקשות לשוב ולחברן
לאחות את הרסיסים,
לייבש את הדמעות
לאחדן שוב לאחת,
לשוב לישון בשקט
ובלי חלומות
רק לקוות.
שם תישארו
שוב לא תתחברו,
רסיסים דקים
ותמיד אמשיך
ביניכן לדלג
שלא יחתכו כפותיי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.