|
לחוש את מגע אצבעות ידיך על גב היד שלי
לחוש את עינך חוקרות את פניי
מלטף את פני במבט החום של עינך
לחוש את הראשוניות של המבטים האלה
של המגע הזה של אצבעותיך את זרועותיי
את כפות ידי, לא יותר מזה.
לא הייתי זקוקה ליותר מזה,
כדי לרצות אותך יותר אז
ולהתגעגע כל כך עכשיו.
שנים חלפו מאז.
הגעגוע, ה"רעב" התמידי אליך נשאר.
והתחושות שבלב ובגוף נשארו כמו אז.
והחיוך ההוא שלי מהנשיקה ההיא
עוד ממשיך לו מאז.
חיוך של שאלה, חיוך של סיפוק
מנשיקה אחת, בעצם שתיים
נשיקות של שאלה...
"חשמל זורם מכפות ידיך.
אהוב אותי חלש.
אהוב אותי במסע אליך
ככה לאט, לאט אליי..."
דרך אגב
סתם כדי לסבר את האוזן
(או העיניים במקרה זה)
החשמל מתייקר בעוד 8 אחוזים.
נורא יקר!
:-)
אבל החשמל ממך בא בחינם. |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.