שימי הוד / נשמה צרובה |
פוקחת שתי ארובות,
בתקווה לשכחה שתקהה הכאב -
שתפרמט יסוריי הבועל נפש.
גופה נצרב בזרוע מקולו
והבלו רווי הסיגריות ומשקה,
" עוד מעט... עוד רגע "
מדבר אל עצמו,
והיא קפואה מהרהרת,
מתי ייגמר...
וכאילו שמע מחשבותיה
אמר, " כבר... כבר ",
קצב נשימותיו גבר באסמטיות,
וגופו התפתל אפילפטית
עד שנדם.
נהמת משאית האשפה,
הביאה לה שחר חדש.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|