לא תמיד אני מצליח לאהוב.
לא תמיד אני אוהב.
לפעמים אני מעדיף להקשיב כשאת מדברת.
מעדיף להקשיב מאשר לשבור את הכלים הפנימיים.
(כוסות ההסתדרות, צלחות מפלסטיק אדום,
עיניה של אמי כפי שנשכחו מזמן)
לא תמיד אני אוהב.

לא צריך לאהוב, אני מרגיע את עצמי בלטיפות,
ומתגעגע לרגעים בעבר,
עיניים טהורות,
אצבעות וחול ים.

אם יש אהבה היא עכשיו בלבד,
(אני ממשיך לדבר אל עצמי)
לנצח אחד קרוב, מזוקק וקטן,
פרחים פורחים ואז נובלים.

איך קרה שאהבה הפכה למשימה?