אבן לאבן אתה בונה סביבך חומה.
כולא את הפחדים בפנים, הודף איומים מבחוץ.

מסתובב בעולם מרגיש מוגן.
לעיתים נזרקת אבן, מחליקה, לפעמים שורטת ובזה זה נגמר.

יום אחד אתה נתקל בה, מביט ומחייך.
לכל היותר היא תחליק אולי תשרוט, לא תפגע בחצר לבך.

ואז אתה מתקרב, זורק סולם.
אולי היא תטפס מעט, תציץ אל החצר ותראה שנחמד.

היא מביטה בך, בודקת כל חריץ.
מחפשת איך אפשר, לחדור דרך, לשבור ואולי לחזור שנית.

כמו בכל סיפור על מגדל או מבצר,
פתאום חריץ נמצא, אבן נופלת והחומה התנפצה.

חצר לבך חשוף אל העולם.
היא מתקרבת, מחייכת, זורקת גפרור והכל בוער בפנים.