חשבתי לכתוב תמונת מצב שתתאר את הדברים המתרחשים בחיי בתקופה
זו של קיץ: (1) אני גר בדירה נחמדה בתל אביב. (2)המון
אנשים רוצים בחברתי. (3) יש לי עבודה טובה. (4) באופן כללי
אני אדם מאוד מוכשר. (5) מצאתי חוג מעניין שבו אני רוצה
ללמוד בשנה הבאה. (6) אפילו יש לי קצת כסף כדי לטייל. (7)
אם אני מסתכל על התמונה הכוללת אני נמצא בשלב מעולה בחיים, הכל
פתוח, צריך רק להושיט יד ולבחור את הבחירה הטובה ביותר.

בדיוק מלאו לי עשרים וחמש שנים, אני מתבדח על העובדה כי שנים
אלו מהוות מחצית מחיי. וזה לא שאיני מודע לתוחלת החיים הממוצעת
באזור זה של העולם, אלא שאני אפוף בתחושה של חוסר הגשמה עצמית,
מוצא את עצמי מחפש דרך להתחיל מחדש, לחזור לעשות דברים שאני
אוהב. כשאני אומר 'לחזור' אני לא מתייחס לדברים שאני עתיד
לעשות כי כולי תקווה שאמצא דברים חדשים שאותם אתחיל לעשות
ואותם אוהב.
התחושה הזאת לא התחילה להכביד על כתפי ביום הולדתי כי אם לפני
חודשים מספר.
תיכף ומיד נרשמתי לאוניברסיטה העברית,  כך הצבתי לעצמי מועד
סיום אפשרי למסלול חיי הנוכחיים או בעצם מועד התחלה למשהו חדש,
הלימודים או המעבר לירושלים יעזרו לי לחזור ולהתפתח ויכוונו
אותי למסלול חיים שיתאים לי יותר.

הערות:
1. שיבוא כבר החורף.
2. רוצים להזדיין איתי.
3. שאני שונא.
4. אמא אמרה לי את זה מספיק כדי שאאמין.
5. סביר שיימאס לי אחרי חצי סמסטר.
6. אבל ממש נמאס לי מטיולים בעולם.
7. אבל משום מה אני יושב וכותב.