הם צבעו את תל אביב בלבן, בזמן שאנחנו לבשנו שחור
זה היה קיץ ואנחנו ידענו
ניו יורק לא מחכה לנו, גם לא ביירות
לא מצאנו מקום בשום עיר
שום עיר, לא יכולנו להגדיר כשייכת לנו
כל מה שביקשנו, שיתנו לנו להיכנס
לחצות את הגשרים, ולעבור דרך השערים
בין המסלולים המתפצלים
רצינו להרגיש פעם נוספת
איך חיים בלי פצעים
זה כל מה שיכולנו לבקש מהם
אך הם צבעו את תל אביב בלבן
והיא לא הייתה דומה, לשום הבטחה
לשום מקום, בו יכולנו להינצל
גם אנחנו, רצינו רק לשרוד
רצינו לדעת, להיות שמחים
לרקוד על חבל בלי ליפול
לשיר בלילה, בלי לזייף
עברנו אוקיינוסים,
שוטטנו עירומים מתשוקות
ברחובות הומי אדם
כל מה שרצינו
זה למצוא מקום משלנו
אך שום עיר לא הייתה יכולה לתת לנו הגדרה
ששייכת לנו
ובכל פעם שקילפנו עוד טפח מן העיר
גילינו אותה לא שלמה
מתמוססת לאט, בחוסר רצון מופגן להתקיים
ואנחנו, אנחנו רצינו לשרוד
גם שלא הרגשנו שהיו בנו ניצולים
תל אביב נצבעה לבן, ואנחנו עמדנו בצד
צפינו במסיבה הגדולה
שהגבולות שורטטו, החסר השלים את המלא
הייתה תחושה של ריקבון באוויר
ואנחנו הרגשנו איך זה
להתפוצץ מבפנים, ולרצות להישאר שלמים מבחוץ
כל מה שרצינו
זו עיר שתעניק לנו הגדרה
עיר ששייכת לנו,
אך תל אביב נצבעה לבן, וניו יורק הייתה רחוקה מדי