שדה תעופה עמוס אדם
מן הצד זה נראה כמו סרט ישן
אני מתבונן ולא מחפש אותך בין האלפים הנוהרים
אל דלפקי חברות התעופה לחנויות במחיר וחצי
גם בראשי, לא רצות תמונות על פגישת פסגה
כמו לא היית שייכת מעולם, לעולם הזה
בבית קפה לא מתיישב לכתוב עלייך
לא קונה משקה לשתות בסטייל של דיכאוני מהורהר
מטוס אחד, אל הצד השני של העולם
לא חושב לאן זה ייקח אותי
מספרים שיש שם תרבות שלמה של סיפורי אהבה
שנגמרים  בסרטים על מסך ענק וסוף נפלא
לא כותב איך זה נגמר אצלנו, אילו זה התחיל בכלל
מזוודה ותיק קטן, אין משמעויות לפרטים
לא מתאר לעצמי, מה תאמרי אם פתאום ניפגש באמצע רחוב
לא שואל את עצמי, איך אגיב ואם תהיה דרמה
כמו בסרטים מן התרבות ההיא
שדה תעופה עמוס אדם
ובתוך עצמנו אנחנו עד כלות
בתוך עצמנו אנחנו עד שלא נשאר לנו מקום
מתיישב, ולא מבקש מן הדיילת משקה לשכחה
לא מחבר סיפורים ולא כותב דיאלוגים בלי קול
אני זוכר שאת עוד אמרת
שתמיד יהיה לנו זמן לחזור לאן שצריך
אבל את לא הבנת אז, מה שלקח לי דקות בטיסה אחת להבין
הזמן הוא מה שנגמר לנו ראשון, עוד הרבה לפני שאנחנו ממריאים