הם עשו בה כרצונם,
פגעו בנפשה,
אפילו הכו את גופה.
לא נתנו לה מנוח,
תמיד השפילו אותה,
גרמו לה לשנוא לקום בבוקר.
כשהגיעה לשם,
לא היה לאן לברוח,
כי ידעה בלבה שלא נהנו עמה.
וכשירד הלילה,
בכתה כה חזק,
התפללה להפסקה,
רצתה רק שיתחברו אליה.
למה לפגוע באנשים תמימים?!
לא עשו דבר שפוגע,
והם,שם הורגים אותה כל-יום מחדש.
אין לה כח,
אין לה מקום שם.
רוצה היא לברוח,
ואין לה לאן.


ובבוקר שוב היא קמה,
לעולם קר ואכזר.
שוב לאותם פגיעות,
ושוב לאותו ניצול,
שוב לצחוקים עליה,
ושוב היא הבדיחה של המקום.
היא מנסה לברוח משם,
ואין לה לאן.
היא רוצה שקט,
ולא נותנים לה מנוח.
וכשירד הלילה,
בכתה כה חזק,
התפללה להפסקה,
רצתה רק שיתחברו אליה.
למה לפגוע באנשים תמימים?!