כשאלך, אל תניחו פרחים על קברי.
אל תקדשו מותי בלקיחת חיים אחרים.
יושבת ברכב קטן עם אנשים זרים. הרחובות חולפים על פניי, אני לא
מרגישה דבר.
האם אתם יכולים לנחש את המחיר שאני משלמת, כדי להיות מי שאני
עכשיו?
מכרתי את נשמתי.
תמו הימים שבהם ללא הרף היה מתנגן בראשי שיר.
אני מסתכלת על עצמי ואני לא יודעת במה אני מביטה בכלל.
ישבתי פעם בתוך פיצריה קטנה, היה שם אדם שהכין מטוס מנייר.
עכשיו יש לי את המטוס ולא את האדם. בסך הכול אלו רק פרטים
שוליים.
אנחנו כמו עשים, נמשכים אל האור, רק כדי להיצלות. ומי יכול
להאשים אותנו?
מי יגיד לנו לוותר על החלומות שלנו?
עליי לשנן שוב ושוב את השורות, עד שייחרטו חזק, עד שיתפוצצו
הנימים ויצא דם.
אל תתנו לי לאהוב. בבקשה תתנו לי לאהוב.
עד מתי ילדה קטנה תמצא עצמה אבודה בעולם של ממתקים מלאכותיים?
היא רוצה להטיס מטוסים בשדה של עיניים ירוקות. היא רוצה לשתות
מיץ של עננים. לשוט בים התקווה.
פרחים רבים היו בחיי, מעט מאוד זמן.
אל תיקחו חיים. תקדשו אותם. |