מלחחת עוד קצת מן האושר הזה שהתזת עליי מאבקני שמחתך.
מבטיח לי במילות חנופה צבעוניות הבטחות חסרות כיסוי לתקווה.
לא אכפת לי כלל.
מסתכלת עליך מהופנטת מתדהמה -
אתה מקסים אותי בפשטותך, ביושר הבסיסי שלך, בכנותך
אתה פורט באיטיות על נימי תשוקתי -
ללא כל מודעות ליופייך הגולמי,
ליופיי הקדמוני,
לסביבה הטבעית.
נטול עכבות העבר,
תלוש מן ההווה
ובלי מטרות עתידיות.
קיום מרהיב אך רגעי בחיי.
בוער באבוקה זוהרת, נוצצת -
אני מתבוננת, הופנטת, אילמת...
מילותיי נעתקות מפי וחודרות מיד לתוך
נשמתך הבהירה, זאת הפרוסה בפני כמרמלדה צבעונית -
אני נוגסת חתיכה, מנסה להירגע, להמתיק את החיוך
לתעד אותו בארכיון התחושות שלי.
הדופק מהיר, קול ההיגיון אינו מסביר,
מגלגלת בלשוני, מתמוסס בתוך פי -
כמה נדיר אתה, כמה מפעים אתה
ביום בו אפשרתי לך לבקר בחיי.


16.9.07