אימא תמיד אמרה לי להיזהר מהאנשים הירוקים. "הם סתם צרות!" היא
אומרת. פעם אחת נתקלתי באיש ירוק והתחלתי אתו שיחה. לא שיחה
ארוכה במיוחד, אלא מה שנוהגים האנשים הכתומים שגרים בתל אביב
לכנות "סמול טוק". הוא כמובן לא הבין מה אני עושה כשפניתי אליו
בשאלה "מה שלומך?", מכיוון שהוא איש ירוק ואני ילדה סגולה.
"ילדה", הוא החל תוהה לעצמו, "מה את עושה? הסתלקי מפה, חזרי
לאמך!". לא מצא חן בעיניי איך שהוא דיבר אליי. אחרי כל הדברים
ששמעתי על האנשים הירוקים, זה היה צפוי, אבל חשבתי שזה יהיה
אחרת. ובאמת זה היה אחרת. הוא פשוט פחד. הוא פחד לנהל עם ילדה
סגולה "סמול טוק".
יום למחרת נתקלתי בג'יני. ג'יני רגיל, כחול. שאלתי אותו למה
כולם שונאים ומפחדים מהאנשים הירוקים. הוא ענה לי שאין זו שאלה
קלה וכי אין לו באמת תשובה לה. לאחר מכן הוציא את תפריט השאלות
מכיסו. עיין בו כמספר דקות ואז אמר לי "את יכולה לשאול על
משמעות החיים אם את רוצה..." ואני עניתי לו "לא! יש רק שאלה
אחת שמעניינת אותי כרגע, ואכן שאלתי אותך אותה!". "תשמעי ילדה,
אין זו משימה קלה להיות ג'יני, ולא באמת יודעים את כל התשובות!
אף אחד לא באמת שאל אותי את השאלה הזאת אי פעם!", "אבל אני
רוצה לדעת!" אמרתי לו כדרישה. הוא הסתלק משם.