[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








בערך שבוע אחרי שהוא הלך גם הריח שלו עזב.
אני זוכר ששכבתי במיטה ודחפתי את הכרית אל האף,
ופתחתי את הארון והרחתי כל בגד על כל קולב. זה היה באותו רגע
שפתאום הבנתי שהוא באמת עזב.

חזרתי הביתה, כלומר למיטה, כבר שבועיים.
התפריט: דרמבוי, סיגריות וקצת מים.
אסור בתכלית האיסור: לעצום עיניים.
אסור לדמיין אותו, לדבר איתו, לנסות להרגיש את הצוואר שלו.

לשים את האצבע על השקע שבין עצמות הבריח,
לגעת עם הלשון, לנסות להריח...
אסור! וצריך לסתום את המוח! להפסיק להגיד שהייתי אידיוט.
לנסות להעביר נושא בראש, להדליק עוד סיגריה כדי לא לבכות.

לא לחשוב על השפתיים, שזה הכי איום.
להוריד עוד כוס דרמבוי ולסתום. להשתכר, כדי לא להרגיש, לא
לחלום.

הטעם החם שיש לו על השפתיים, עכשיו אצלי בפה.
אפילו מאתיים שוטים של ייגר, קרנבריז, פיג' וליקר קפה
וכדי לשכוח רק את החיוך, הפה הרטוב.  אני צריך בערך בקבוק או
שניים של משהו טוב.
למרות שכל האלכוהול בעולם לא יגרום לי להפסיק לאהוב.

(ובגלל שכרגיל, נשארתי לבד, רק לרגע הייתי רוצה לשכוח אותו,
סתם משאלה טיפשית כדי לדעת אם הדמעות יבואו או לא.)







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ביגמיה זה
נישואים עם אישה
אחת יותר מדי



מונוגמיה זה
אותו דבר



וודי אלן


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/9/07 7:37
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
קולין מורגאנה-ראנד

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה