כמעט
שכחתי לספר
כמה שזה קשה.
לקום בבוקר לערפל
הזה, הלא ידוע,
של תחושות ורגשות
להתעורר בלי לדעת
מה להרגיש, מה
מצפים ממך להרגיש
ולנסות להחליט.
להתהלך כל היום
בחוסר שקט המבעית הזה
שלא יודע מה הוא
רוצה מעצמו, מה
רוצים ממנו
ולנסות להבין.
זה כמו להיות
לכמה ימים,
דייג היושב על שפת
בריכה שלא ידוע אם
יש בה דגים.
לחכות שעות על
גבי שעות
למשיכה העדינה בקצה
החכה - להתעורר,
אולי להמשיך לחכות
לתמיד |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.