בראשית (השנה) היה תוהו ובוהו. וחושך על פני תהום. האזרח ד' לא
ידע היכן הוא נמצא. הכול קרה לאט. כל דבר היה קשה. העולם החדש
שניסה ליצור לא התנהג כמצופה. גם המלכה העיבה על הדרך. בהחלטה
משותפת, הם החליטו על דרכים נפרדות. ההחלטה הזו עשתה לו רק טוב
(אין לו מושג מה היא עשתה לה. עברה שנה והם לא דיברו אפילו פעם
אחת). לאט לאט, הוא הצליח למצוא את דרכו בחושך ולברוא לו עולם
משלו. נכון, היו עוד צרות רבות בדרך. לא כל מה שעשה הצליח. חלק
אפילו נכשל. בחלק מהזמן הוא הרגיש שהוא מבזבז את זמנו לריק
ורצה לנטוש חזרה לעולם הישן, המוכר והאהוב, אל בריות קודמות
שיצר, אל חיות השדה שהכיר, אל עצי הנוי שאהב. אבל לבסוף חש
שיצירתו מתקדמת סוף סוף. הוא התחיל להרגיש שייך לעולמו החדש.
לקראת אמצע השנה, הוא אפילו מצא לו מלכה חדשה. כמו כל דבר
בעולם החדש, גם הניסיון לפלס את דרכו אל לבה של המלכה היה קשה.
קשה מאוד. עוד כשהייתה נסיכה, הודיעה מראש שהיא לא מעוניינת,
ולכן לא עשה כל צעד בדרך אל לבה, על אף שהיה מעוניין. ערב אחד,
אחרי קצת אלכוהול והרבה דיבורים, הבין לפתע שיש סיכוי. וכך,
במשך שבועיים שלמים, טרח ובנה ערב ערב את ארמון המלוכה החדש
שלו. אחרי שבועיים, כשהארמון היה מוכן, הוא נשק לנסיכה והיא
הפכה למלכה החדשה שלו. במשך חודש ימים הוא היה מאושר. מעולם לא
חש כך כלפי מלכה. הוא ידע שיחיה אתה כל החיים ושהיא תהיה אם
לנסיכים קטנים וחמודים (גם אם זה ייקח עוד שנים). הוא אהב ללכת
לישון אתה, ואהב לקום אתה בבוקר. אהב לשוטט אתה בממלכה ללא כל
מטרה. אהב כל דבר שקשור בה. הוא חש שעולמו החדש הושלם. לא היה
לו צורך עוד בעולמו הישן ולאט לאט הוא העביר אותו למחסן
העולמות הישנים.
אבל בלילה אחד קר ונמהר (אף שהיה זה שיא הקיץ), הכול נגמר. היא
מאוד אוהבת אותו. היא הייתה רוצה שזה יסתדר. אבל הייתה סיבה
לכך שהודיעה מראש שאינה מעוניינת. ולמרות שהיא ניסתה להתגבר על
כך, ולמרות שהיא אוהבת, זה חזק ממנה.
הכול התרסק. מהעולם החדש שבנה לא נותר דבר. המלכה הנוטשת לקחה
עמה הכול. אף על פי שלא הכול היה תלוי בה או שייך לה, אפקט
הדומינו שיצרה כשנטשה ריסק את העולם כולו. אחרי הכול, כנראה
שלא היה יוצר עולמות מוכשר כל כך. על אף שהעולם הקודם, זה שהיה
עכשיו במחסן, החזיק מעמד במשך שנים רבות ועמד בטלטלות גדולות
וחזקות. הוא לא ידע מה לעשות. לנסות לבנות מחדש את העולם
ההרוס, או שמא לנסות ולשחזר ממחסן העולמות הישנים את העולם
הישן והטוב, זה שחשב שלעולם לא יזדקק לו שוב? הוא חש שלעולם לא
ימצא שוב מלכה. הוא לא רצה למצוא אחת אחרת. גם לא היה לו יותר
חשק לנסיכים קטנים.
ויהי ערב ויהי בוקר ושוב היה תוהו ובוהו. הוא נאלץ להתחיל הכול
מחדש. אבל הפעם ללא שמץ תקווה. ידע שאת מה שהוא באמת רוצה,
לעולם לא יצליח לברוא שוב. וחושך עצום על פני תהום.