ביקשתי מהחברה האחרונה להתחיל לשמור נידה, כדי לראות איך זה
יהיה.

אחרי כמה ימים אמרה לי שיש לה דם.
אמרתי לה: אם כן, בואי נתחיל.

והיא לא כל כך רצתה, לפי הבעת פניה.
ואמרתי לה: פעם אחת בואי בכל זאת, כי הסברתי לה קודם למה אני
כל כך רוצה, והיא לא סירבה אז...

אחרי כמה רגעים באה להושיט ידה ולגעת בי, ואני הסטתי גופי
במהירות,
והיא נעלבה מאוד כנראה.

וחצי שעה ממש עמלתי לנסות לדבר אל לבה שרק תאמר לי למה היא לא
מדברת,
למה היא לא עונה לי?

אז בסוף אמרה שהרגישה דחויה.

אמרתי: דחויה?
זה רק היה רצון שלי, ובאותו רגע היית אומרת לי שאת מרגישה
דחויה והייתי מחבק אותך ומוותר על זה עד שנחליט מה עושים ביחד,
כי מה שרציתי לא חשוב לי יותר מהחברה שלי ומשנינו.

ובמהלך אותה חצי שעה היא הראתה קיפאון ליחסינו. אמנם התגברנו
עליו, אך לא שכחתי לה, שהיא לא סומכת עליי, למרות שהיא הייתה
צריכה.

צעירה ממני הייתה, ובגילה הייתי סגור כמוה. ניתן לה זמן להיפתח
ולהתחבר למציאות טוב יותר.

אך בלעדיי.