ריקנות
הריקנות ממלאת אותי רוח נכאים חרישית
דכי אדווה מופרעת אוושת צמרות רוטטות
בדממת הצהרים חריקת רהיט ישן כעין גניחה
של ייסורים מילים עבשות שמתגוללות בעפר
ואפר
הריקנות מוליכה אותי שולל קרטוב אמת
שמץ אפע כתוב אין פצימת הצלב הבוער
בשנת הצהרים אינטרמצו, עדי ליל נוקטורנו
שקר צורב שבדומה לרינת ציפורים רחיפת
פרפר בדמי פרח נפתח לעולם עם שחר נוטים
ללב המשורר חיים.
בדד
הקסם הנמוג פועם עדיין
האושר הנמחק כתוב על הלוח
על מה בדידותי מתמוגגת
על מה אתענג
לי לבד
ייסורי על מה יכפרו
כוכבי שכבה מחילתו ממי אבקש
האור שאליו ייחלתי על מה נטשני
לפות בעלטה מי יושיעני
בערת בי ונשרפתי באש תאוותי
היות לתפילתי נושא בתחנוני נשוא
להמתין לקוות לחכות והקברן
ישבות?
