אמבטיה של בועות סבון,
ריח של פלמוליב שקדים
לחדד את הטעם המסוים.
אני יושב על הקצה של הזמן
ומסתכל.

האם על האופק יש דבר מה,
או שהוא ריק?
האם לדברים יש משקל,
או שרק לילדים הקטנים?
הגשמה עצמית
במילוי שליחות אלוהית מצומצמת.

ואם כך מתבקש,
בעיני ילד גדולות (וחומות) לשאול:
ומה על היתר,
מה עם ערכי הזהב,
מה על כתבי הקריסטל של הוגי הדעות הגדולים,
ועל הלחם והחלב
וריח השקדים באוויר.

ואז קלסתר של פני-אישה אצילה
רק שם זה יוכל באמת להירגע.
כי שם היופי
ושם טמונה ההתחלה.
וגם בי, כמובן.
בתוך תוכי יושב ילד קטן,
נושף אל תוך בועות הסבון
ונושף.


חבקי אותו,
נגבי את הצער שדבק,
חבקי אותנו.