לך אמא אדמה, רציתי לבכות
דמעות חשוכות, דמעות אטומות
לך אמא אדמה רציתי לשאול
האם אהבתך השארת מאחור

לך אמא אדמה, לך רציתי לדמוע
לקרוא בקול זעקה מחורבות הלוע
לך אמא אדמה, רציתי ללחוש בלהט
ואינני עוד מביטה, אינני יודעת

השארת יסורייך מאחור, כמבכה על תינוק שנדם
שלוליות הבכי שהותרת מלזכור, נדמו איתך כמו אותה הפעם
ושבילים הרוסים של חלומות, של אותה קרן שמש על פנייך
נותרו הם כערמת חורבות, על ימייך, עינייך בנייך

ושקטה כעת, מיוסרת, לעולם לך יבכו הדמעות
מיררו עלייך ימים ארוכים, ליטפו דמעותיך על קברות
ארוכים ימי הנצח חייך, והמר המתוק מתוכך
יגונך נקבר תחתייך וממנו יצמח כאבך

לא חיבקת ילדייך, הסרת בסערה חיבוקך
והבאת אז רעש עצום שנבע הוא כולו מתוכך
וחיכית והבטת מול אותו הים העולה, הסוער, הבוער
ונתת את כל אותותיך, לאסון שעדיין הולם, מפורר

וכעסת ורגזת על עבר ועתיד, איך אנוש האדם בך קורע
כל החי, כל התם, כל נטוע, הפך את עולמך השופע
וזכרת ימים של שרפות, וזכרת את טעמו המר של הכיליון
איך ארור הוא היה, בנך האדם, איך נתן בך אותות של אסון

ונקמתך מתוקה ושורפת, ואת נכלאת בתוכה
באותו שיכרון, איבוד חושים מר של מחיקה
איך יוכל לך אדם, איך יוכל לך תינוק,
איך יוכל לך העולם, איך נוכל לך לשתוק...