גבר צעיר ישוב על כסא נח ירוק, מעשן סיגריה באיטיות ומביט על
רגליו היחפות החופרות בחול...
"... שתמותי! באמת שתמות! איך יכלה לעשות לי את זה, חיים שלמים
לקחת ממני, כמה נתתי לך, כמה. איך אני מכניס עצמי בכל פעם לצרה
הזאת שנקראת אהבה, למה צריך את זה בכלל, אני צריך לזיין וללכת,
לא צריך את העניינים האלה, נמאס לי לקנאות לך, ארורה שכמותך.
שתמותי."
זוג מבוגרים חולף על פני, הולכים שלובים הם על קו החוף רגליהם
נרטבות משובל הים...
היא - "...הוא לא מספר לי, למה הוא לא מספר לי, מה קרה לו, הוא
כל כך שקט בזמן האחרון, אפילו במועדון הוא כבר לא שר עם כולם,
לא משתתף באף פעילות, נעלם לו ולא אומר לאן, אולי נגמר לו,
אולי הוא לא אוהב יותר, אולי הוא מעוניין באחרת, צעירה ממני,
הרי כל חיינו היינו רק שנינו אולי לקראת הסוף הוא רוצה שינוי,
אלוהים איך אוכל לחיות יום אחד בלעדיו לצידי..."
הוא- "... איך אתחיל לספר לה, היא לא תבין, אני כל כך מפחד
לפגוע בה, היא כל כך רגישה בנושאים האלה, איך אוכל להתמודד עם
האמת אני, איך אוכל... והוא אמר לי שאהיה חייב לומר לה הכל,
הכל מבלי להחסיר אף פרט, מתי אמצא את האומץ לומר לה... יש לי
את זה... יש לי את הארור הזה...
איך אומר לה שלא נשארו לי הרבה ימים לחיות לצידה ושאני צריך
להתחיל את הטיפולים, איך אוכל לשבור את ליבה, אלוהים איך אוכל
לחיות יום אחד בלעדיה לצידי..."
הולכת בחולות ולוכדת מחשבות...
אילו יכולתי ללכוד מחשבות, להביט בהן, ללמוד מהן על אנשים
אילו יכולתי... אולי הייתי יכולה לברוח ממחשבותי שלי...
