תמיד הייתה אישה,
תמיד הייתה ילדה,
גברת ארוכה עם שמלה אדומה,
שגולשת על ירכיים בודדות
וכדור הרגעה כי אולי
גם הלילה יהיה קר.

אהבה אמיתית שנזרקה מהחלון
רק בגלל ירח שבור
או בגלל שמישהו כיבה את האור
יושב וחושב 'מה יהיה?'
נשכב על אלבום של תמונות
שצבוע בצבע ארגמן


כל מה שנשאר זה לוותר.
לקוות למשהו חדש.
אדם יקר, פשוט נשבר,
ואין מי שיאסוף את הרסיסים.


התקופה הכי טובה,
עכשיו שייכת לה ולמשהו אחר.
תהליך של צמיחה והבנה,
אולי יבוא עכשיו
מקווה שיבוא מהר
ואולי לא?

מחפשת את עצמה במישהו אחר
דואג מרחוק, וקורא בעיתון,
וחולם בלילות על קצת שקט
שצבוע באדום, אדום.
תמצאי את עצמך בשבילי,
תאהבי את עצמך בשבילך.


כל מה שנשאר זה לוותר.
לקוות למשהו חדש.
אדם יקר, פשוט נשבר,
ואין מי שיאסוף את הרסיסים.


כשתדעי מי את
כבר תשכחי מי אני,
תזכרי תקופה רעה של אובדן ופרידה
ואולי תזכרי את דמותי.
כל זה שווה, כל זה כדאי,
אם בסוף יקרה הדבר-
אם בסוף תאהבי את עצמך בעיקר
גם אם זה אומר שאותי תשכחי.