שם, מביט אל השקיעה.
ראשו מורכן כמבקש מחילה.
סוגד הוא ליופי הטהור.
הנגלה למולו במלוא תפארתו.

עומד במקומו, מביט סביב ומרכין ראשו כנגד היופי המוכר.
עלי ראשו סוגרים אט-אט על עיניו. אינו יכול להביט עוד,
בתפארת המסנוורת, המתרחשת שם מולו, כאשר הוא חווה נבילה.
ידיו הקוצניות אינן יכולות עוד לגעת. שמא יפגע בעצמו או
באחרים.

קמל הוא לנוכח השקיעה
שכן, יופי שכזה מכריח הרגשה שפלה.
מתכופף, כדי לא להפריע.
מקטין עצמו מול הגדולה.

יבש הוא אל מול הטוהר. עלי ראשו לאט נושרים.
גופו הגבעולי נשבר גם הוא לפתע.
נופל הוא על הקרקע, אין דבר היכול להצילו.
שערו נשר. ליבו נשבר.

כך, צפה אל השקיעה
נשבר אט-אט ובדממה.
ניסיון חלש אל מול גדולה
נבילה שקטה, גורל אכזר.