האדם אינו אלא נסיון להיות מקורי
אישיותי
גבורתי
אך ישנם רגעי נואשות
שבהם נדמה לו
שהוא אינו אלא תבנית,
מה שנקרא נוף מולדתו.
ויש כאלה שעושים
"שירים" מהרגעים האלה
עורכים "ערכים"
מתוודים
על ההשפעה הסביבתית
על חרסים של משפחה
וקורס מ"כים
וספרים
ובחורות
מחזררים
מייחסים
ואף חולקים
קרדיטים
למורם ורבותם
ואפילו מהילדות המוקדמת נשארו
רסיסים שאפשר לדרוך עליהם
ויוצא
דם
(אם הולכים יחפים).
מודה אני לפניך,
הם משיחים לאדון הקורא,
שהתבניות
של מדעי השכל וההתנהגות
סוגרות עלי
פה ושם
לעת ערב
גם הערב
גם עלי גם עלי.





מתוך האתר "מארס בעקרב":
http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=98991