למרות שהיינו יחד תקופה ארוכה,
פגשתי את פיטר בבאר.
שתויים לאור יום,
שיחה קולחת,
פרצי צחוק נעימים, וחמים, ותמימים,
ואותה הרגשה
שיש לאישה
שגבר, פתאום, חושק בה.
אחר-כך במכוניתו לירושלים, יש מלון במזרח העיר
שכל עיתונאי מכיר,
עם באר חצוב בקיר
המרתף.
אח מלהיטה, קרבה בוטה,
שיחה מקוטעת
מעט
בעטיה
של שתייה.
פיטר רוצה בי, ואני מנסה לא לחשוב עליך.
הוא מבוגר ממני, אולי גילו כפול מגילי.
נעים וחמים ובכלל לא תמים
במרתף של מלון מפורסם, מנסה לא לחשוב
על החורף בחוץ.
אחר-כך נשמרתי,
מדדתי צעדיי בדרך למכונית,
פיטר ואני עולים לדירתו.
שם הוא חי עם אישה מסוימת,
והיא, הוא אומר, אינה מאויימת
מיחסיו הקצרצרים עם נשים אחרות,
אפילו צעירות
כמוני.
אני לא רוצה, ולא נעים לי יותר,
הוא לא לוקח ממני בכוח
אבל קשה לו לוותר,
והוא אומר, משכנע, מתחנן וממשיך לנסות
במילים.
פיטר
מתפרנס
ממילים.
ואנחנו לא נוגעים אחד בשני כבר הרבה זמן.
אנחנו לא נוגעים אחד בשני כבר הרבה זמן.
הנה כאן
יש הזדמנות למשהו זול ואמיתי,
למשהו שיקרה.
אני מתכרבלת בפוך על הספה של פיטר
ובבוקר הוא ואני נוסעים
בשתיקה
מעיקה
לתל אביב. |