[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אמיר שליט
/
רמת ארזים

הבוקר היה לי בוקר טוב, מי ידע שהיום יגמר כל כך רע.
שמי אליאור ואני בן שלוש עשרה ואני לומד בבית ספר ארזים, שזה
בית ספר לילדים עשירים, ואני ועוד כמה חברה מהשכונה הגענו אליו
במקרה. ולא במקרה נשארנו רק אני וגדי הבן של השכנים. שאר החברה
לא המשיכו אחרי כיתה ז', אמרו להם שהם צריכים לחפש בית ספר
אחר.

אני נשארתי בגלל שאני יודע להשתתף יפה בשיעור, ויש לי מילים
גבוהות יפות כאלה שמורים אוהבים. אני די אוהב ללכת לבית הספר,
אבל בעיקר בגלל החברים.
בבית הספר רוב הילדים באים מרמת ארזים, שזו שכונת הוילות היפה
שאני והחברה הולכים לראות את הכלבים שנמצאים בחצרות הבתים.
כלבים גזעיים כאלו. אנחנו מטיילים ומנסים לזהות את הגזע של
הכלב. אני מכיר את רוב הסוגים של הכלבים ואצלנו בשכונה יש
בעיקר כלבים לא גזעיים, מעורבים.
האמת שאלו הכלבים הכי חכמים, יש להם חוכמת רחוב כזו, כמו לי
ולחברים שלי, אנחנו יודעים להסתדר בכל מצב.

יש לי חברים גם מרמת ארזים אבל קצת משעמם לי איתם, הם אוהבים
לדבר רק על דברים מתוחכמים ותמיד יש לי הרגשה כאילו שהם חושבים
שהם יותר טובים בגלל שיש להם בית יותר גדול ושתי מכוניות ולי
יש בית קטן כזה ורק אמא שאין לה בכלל אוטו וכל היום היא
עובדת.

אז באמת עדיף להסתובב עם החבר'ה בשכונה, יש צחוקים ואני תמיד
מרגיש בנוח איתם. היום כשעברנו בסיבוב של הכלבים ברמת ארזים,
אז אבי התכופף מעל הגדר של וילה אחת ומשך מהחבל ג'ינס מגניבים
כאלה שעולים מלא כסף.הכלב זאב שלהם קפץ וכמעט הצליח לסגור את
הפה שלו על היד של אבי שמעתי את השינים שלו נסגרות במין רעש
מפחיד כזה . ברחנו משם מהר והלב שלי דפק כל כך חזק והרגשתי
שריטות בחזה מהמאמץ, אני שונא לרוץ, במיוחד עם פחד

גם אני הייתי רוצה ג'ינס כאלה כמו של החברה של רמת ארזים אבל
הם עולים מאד ביוקר. אז מה רע שאבי יהיה לו גם ג'ינס כאלה? למה
לא מגיע לו? אבל קצת פחדתי ולא רציתי להסתבך, מה אני צריך
צרות.

אם בני אחי הגדול ישמע שהסתבכתי הוא יכסח אותי בלי בושה, הוא
בא רק בשבתות מהצבא, הוא משרת בקרבי, ביחידה מאד מיוחדת והוא
מאד גאה בזה ואם אני אעשה שטויות זה יעשה לו בושות.

כשחזרנו מהסיבוב של הכלבים ראינו מלא אנשים עומדים ליד הבלוק,
כשהתקרבנו ראינו שזה ליד הכניסה שלי, הלב שלי התחיל לדפוק חזק
והרגשתי שמשהו לא בסדר, כשעליתי במדרגות שמעתי את אמא שלי בוכה
והייתי בטוח שמשהו לא בסדר.
נכנסתי לבית וראיתי אנשים יושבים לידה על הספה והיא בוכה כמו
שאף פעם לא ראיתי אותה.
אחד האנשים ניגש אלי ואמר לי בשקט, "אתה אליאור נכון?"
"כן." אמרתי לו כולי מבוהל ולא מצליח לנשום.
"מה קרה?" שאלתי במעט האויר שנשאר לי בריאות.
"שב, שב", אמר והניח יד מרגיעה כזו על הכתף שלי, ישבתי והוא
התיישב לידי והביט לי בעיניים במבט מבולבל כזה, "אתה יודע..."
"כן", אמרתי, "מה אני יודע?"
"אחיך בני הוא... היה להם אתמול... היחידה שלו, הם נתקלו
במארב".
הרגשתי שאני נהיה קר כמו קרח וכאילו מן זרם חשמלי כזה עבר לי
בגוף, חיכיתי שהוא יגיד את הדבר המפחיד הזה שהוא רוצה להגיד
כמו משותק שלא יכול לזוז.

"אחיך היה גיבור. חשוב שתדע את זה, הוא הרג שני מחבלים לפני
שהם פגעו בו. חשוב לי שתדע את זה."
כבר לא יכולתי לחשוב, רק לבכות ולבכות, מן בכי כואב כזה בלי
להשמיע קול, רק דמעות שיורדות וצריבה בראות ובגרון.

בהלוייה עשו לי הרבה כבוד והיו מלא ילדים ומורים מרמת ארזים,
אבל אני חיפשתי בעיניים רק את החברה מהשכונה.

ונשבעתי בלב שעכשיו לא אכפת לי מכלום, עכשיו שבני מת , הוא מת
בשביל המדינה הזו שלא אכפת לה מכלום והיא בכלל לא עוזרת לנו,
ואמא שלי כל היום עובדת ואין לנו כלום, הוא מת והשאיר אותנו
לבד.

והוא מת בשבילם, תמיד הוא היה אומר שאנחנו צריכים להגן על
עצמנו כי יש לנו מלא אויבים מסביב, אז מי זה עצמנו הזה? עצמנו
זו המדינה הזאת שהוא הלך להגן עליה ומת.

עכשיו אני באמת אראה להם לכולם ואני לא אעשה חשבון לכלום ואני
אגנוב מלא ג'ינסים וגם כל מה שחסר לנו בבית, כי זה הכל רמאות
ואף אחד לא אכפת לו, רק לנצל אותנו הם רוצים ושנמות בשבילם
בצבא וננקה להם את הבתים כמו שאמא שלי מנקה אצל רמת ארזים, כמו
אותו יום שהלכתי לבקר אצל חבר מהכיתה מרמת ארזים וכשבאתי הוא
אמר שנשאר למטה כי העוזרת מנקה למעלה, ואחרי זה כשהדלת נטרקה
והבנתי שהיא יוצאת, הסתכלתי מהחלון וראיתי שזו אמא שלי הולכת
בשביל, עם הגו הכפוף שלה שכואב לה כל הזמן.

אמא שלי שאף פעם אין לה זמן בשבילי, מנקה לרמת ארזים את הבית,
ורמי עכשיו מת, אז אני אראה להם ויותר אמא שלי לא תנקה להם את
הבתים, אני אנקה להם את הבתים.

שבוע אחרי הלוויה של בני אחי, כבר היו לי אלף שקל בכיס שמצאתי
במגירה בבית של רוני מהכיתה בזמן שהוא והמשפחה העשירה שלו נסעו
לאיטליה.
איך שהוא עמד בכיתה ואמר בהתנשאות כזו שהם נוסעים לשבוע
לאיטליה ידעתי מה אני הולך לעשות.

ועכשיו אני הולך לקנות מלא ממתקים וגם את השואב אבק החדש הזה
שאמא שלי מדברת עליו כל הזמן.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לאף אחד אין
אומץ להגיד "כוס
אמא שלי".



טוב, גם לי לא.




ץ סופית, סתם
עוד בן זונה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 25/9/07 23:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אמיר שליט

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה