מבוסס על סיפור הילדות המרגש "העץ הנדיב" מאת של סילברסטיין

פעם אחת היתה פרה והיא היתה מרוצה מאד מילד קטן אחד. וכל יום
הילד היה בא ואוסף את הגללים של הפרה ועושה מהם תחמושת למשחק
מלך הגבעה. הוא היה מטפס על הגב הרך שלה ומלטף את העורף הרך
שלה ושותה חלב חם וטרי ישר מהעטין. והם היו משחקים "פרה
עיוורת". וכשהילד היה מתעייף, הוא היה נרדם בצלה של הפרה.
והילד אהב את הפרה מאד מאד. והפרה היתה מרוצה. אך הזמן חלף לו,
והילד הלך וגדל. ולעיתים קרובות הפרה נשארה לבדה באחו.

ואז הילד בא יום אחד אל הפרה, והפרה אמרה: "בוא ילד, בוא תטפס
על הגב הרך שלי, תלטף את העורף הרך שלי ותשתה חלב חם ותשחק עם
הגללים שלי ותהיה מאושר".

"אני יותר מדי גדול בשביל לטפס ולשחק", אמר הילד. "אני רוצה
לקנות דברים ולעשות חיים, אני רוצה קצת כסף. את יכולה לתת לי
קצת כסף?"

"אני מצטערת", אמרה הפרה, "אבל אין לי כסף יש לי רק חלב
וגללים. קח את החלב שלי, ילד, תעשה ממנו גבינה ויוגורט ותמכור
אותם בעיר. כך יהיה לך כסף ותהיה מאושר".

ואז הילד התיישב על שרפרף וחלב את הפרה עד הטיפה האחרונה ולקח
את החלב איתו.

והפרה היתה מרוצה. אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן והפרה היתה
מרוצה.

ואז יום אחד הילד חזר והפרה לעסה עשב בשלווה ואמרה: "בוא ילד,
בוא תטפס על הגב הרך שלי ותלטף את העורף הרך שלי ותהיה
מאושר".

"אני יותר מדי עסוק בשביל לטפס על גבים", אמר הילד. "אני רוצה
בית, שיהיה לי חם", הוא אמר. "אני רוצה אישה ואני רוצה ילדים,
ובשביל זה אני צריך בית. אבל חשבון החשמל הורג אותי ומחירי
הנפט עולים. את יכולה לתת לי חשמל?"

"אבל אין לי בית ואין לי חשמל", אמרה הפרה, "האחו הוא ביתי.
אבל אתה יכול לאסוף את הגללים שלי ולהפיק מהם מתאן וממנו להפיק
אנרגיה. אז תהיה מאושר".

הילד הביא משאית ואסף את כל הגללים ולקח אותם איתו להפיק מהם
חשמל. והפרה היתה מרוצה, אבל הילד הלך ולא חזר הרבה זמן.

וכשהוא חזר הפרה היתה כל-כך מרוצה והמשיכה ללעוס עשב בשלווה.
"בוא ילד", היא לחשה, "בוא תשחק על הגב הרך שלי".

"אני יותר מדי רעב בשביל לשחק", אמר הילד בעיניים בורקות. "אני
רוצה סטייק. אני רוצה סינטה, ואני רוצה אנטריקוט, ואני רוצה
פילה, ואני רוצה שייטל. את יכולה לתת לי סטייק?"

"אמממ..." היססה הפרה.

אבל הילד כבר המם אותה על העורף הרך שלה והתחיל לקצץ בבשר הגב
הרך שלה ויישן נתחים של סינטה ואנטריקוט ופילה ושייטל, ועיבד
את העור וטחן את העצמות ועשה מהן ג'לטין ודבק, והילד היה מאושר
ממש.

והילד השבע חיפש מקום שקט לשבת ולנוח בבית המחומם שלו, על ספות
העור שלו.

ולפרה? לה לא היה אכפת.