כמו לוכד חלומותיי,
רשת פרפריי,
אתה בא אליי.

כובל אותי כבלי ברזל,
רגעי אושרי גוזל,
החול אוזל.

מטיח בפניי קירות,
מפיל אותי אל תוך בורות,
שולח סולמות.

תמיד אתי, מכל צדדיי,
מאחוריי ומלפניי,
מספיק, נמאס, אומרת "די".

מביט בי במבט קודח,
אתה נשאר, אינך בורח,
אותך אין איש שמנצח.

כלוב ציפוריי, כלאי,
שונאי שלי, ואהובי,
אתה הנך מציאותי.


03.10.07