קירות מתקלפים מעליי עכשיו
והתקרה הזאת עקומה
כתמים אפורים מתערבבים לי בנשימה
והנה שוב
שכחתי שאני פה על זמן.

השיתוק הזה הוא די נוח
אם מסתכלים מהזווית הנכונה
ואתה אחד שיודע מאיפה צריך להסתכל
כדי לדרוך על שלוליות בלי ללכלך את הנעליים.

אתה הופך את העור
כל כמה נשימות אפורות שלי
ומחליף צבעים.
לפעמים אני רוצה להספיק דברים
להספיק לנפץ, להעיף באוויר
לפגוע במטרות.


ההפוגה הזאת היא די נוחה
לנוח זה בעצם כל מה שאת צריכה
אתה אומר כאילו
יש לך את התרופה
ואני רק מתלוננת על המרירות בפה.