כעסתי עליך
כשהפנית גב,
וחייכת כשהיא בסביבה.
ולא תדע
שחלמתי אתמול
על כל הטוב שאופף אותנו.
רטיבות מזדמנת
לנשום אל תוך הווריד
המתנפץ,
וגם הוא הכאיב לי
לא פחות
ולא יותר.
נהפכתי לאדישה,
מגע יהיה נצור
בלי חשק.
לו יכולת להתנתק
ולהיות איתי,
עזר לכל מכאוביי
הרבים,
תדע, תרגיש
כבר הלכתי לאיבוד,
והוא חבר מאד קרוב
בשעת בכי.
דפיקות לב
אחרי ריצה מטורפת
בלי מים,
וצמחייה,
וכוכבים קטנים
שעוד רגע יתרסקו.
האיפור לא יורד
אתה בטוח במה שאתה
רואה.
לא חסרות מילים
כל עוד לחשת
סימן של הרגשה.
קר לשים ראש על כתפך,
שיערך מקורזל
מעוצמת הגלים,
לא למעוד
עוד נגיע רחוק
רק כי הזמן מכריח.
כולם באותה רמה
ושכחת לסלוח.
זה אוסף עייפות
למרגלות ריח נושן,
זה מה שמרגיע את הפחד,
כמו אוצר בתוך גופך.
והנה יש חיבה,
אני רוצה יותר,
יודעת לוותר -
ועדיין אכזבת.
זוג משמיים
זה רק שמש וירח;
אני אמצא חברות
גם בתוך עצמי.
אתה לא קובע
מה טוב או רע
וזה עצוב
שאי אפשר למנוע דברים.
להרגיש זרות
גם בחיוך חושף שיניים,
לא יהיה שקר,
הכל מאחורינו -
אין טעם לנסות.
שום רמז בכתב ידי
לא הצית בך אש,
לא שמת לב
כמה מים נשפכו פה,
העשן סתם אותי
לגבי אהבה חדשה,
וכמו ציפור כחולה בכלוב
שמתאים לצילום
שיוצא כמו
גלויה.
לא אתן לך להרוס,
חוזק מאפיין רגישות יתר
תהיה גיבור,
דמות ראשית בעיניך,
כי עיניי בנוף אחר.