אני מרגישה כאילו הלב שלי עומד להתבקע למליון חלקים קטנים.
אני מרגישה כאילו הלב שלי עומד לצאת מתוך הגוף שלי מרוב כאב,
הוא דופק כל כך חזק, מבקש עצמאות, מבקש מחילה.
הלב שלי הוא אתה ואתה זה אני והסוף הוא הסוף, והסוף הגיע תוך
כדי ההתחלה.
והאהבה לא נגמרה, היא פשוט פגה, כמו חלב, כמו מילקי, כמו כל
דבר פשוט אחר.
וזה היה יפה וזה היה גם מכוער וזה היה שונה.
ואני הייתי אני ואתה היית אתה והכאבת לי, כמו שאף אחד לא יכאיב
לי אף פעם
ובכית , בכיתי כמו שלא בכו מעולם.
וצחקתי כי לא היה ברירה.
ואהבתי , אהבתי רק אותך.
גם כשהייתי לבד, גם שהייתי אתך , וכאבתי את הכאב שלי אבל לא רק
כאבתי גם את שלך.
ולקחתי, לקחתי אותי, לקחתי אותך.
ונמאסתי, נמאסתי עלייך, נמאסתי גם עליי.
אבל לא הפסקתי, לא הפסקתי לבכות כמו שרצית.
בדיוק כמו שרצית אותי חלשה, מיותמת לא מסתפקת בי, רוצה רק
אותך, חסרת עמוד שידרה, מלאה בכאב ומנותקת, מנותקת מהכל
מהמציאות מהעולם שהוא לא אתה מהכל.
וכואב לי, לי כי אתה לא פה, לי כי אני לא פה, כי כבר אף אחד.
וזה לבד, לא לבד רגיל לבד אחר, לא לבד שבעלדיך לבד שבעלדיי.
לבד שאומר לך כמה העולם לא צריך אותך וכמה אתה לא צריך את
העולם, וכמה אני, זה כלום וכמה אני הייתי וכבר לא.
וכמה אהבתי וכמה שנאת וכמה כאבתי וכמה רצית.
לבד.
ורע לי, אבל לא אותו רע.
וטוב לי, אבל אתה לא שם, ואתה לא פה אתה כבר אחר.
והיא שם
ואני?
אני כבר ממזמן אחרת, חבל שלא טרחת לשאול אף פעם.
לא עכשיו. לא שאהבנו
אף פעם.
לבד,
לבד ואיתי,
לבד ובלעדיך.
וזה כואב, כי לאבד אותך אחרי שלוש שנים כואב יותר מהכל.
ואת מי אני אוהב עכשיו? למה אני אצלצל שתויה וכואבת?
מי ישאל אותי למה ומי ילקק לי את הפצעים?
מי אם לא אתה ? כאב שלי.
מי אם לא אתה ? חבר שלי.
מי?
ואהבתי,
אהבתי רק אותך,
אהבתי בלעדיך.
וכואב לי, כבר לא בגללך,
כואב לי בגללי.
כואב לי כי גיליתי
אתה כמו חבל ואני כמו אדם שמנסה בכל הכוח לא ליפול,
אבל נופלת.
אל תלך,
אבל גם אל תישאר.
ואהבנו,
ואז אהבתי,
ואז כבר לא.
אז אל תלך, כי אז מה ישאר ממני?
מי אני בלי לאהוב אותך,
מי אני בלי הכאב הזה,
בלי המחשבה האינסופית הזאת,
מי אני בלעדיך?
והלב שלי כואב, כל כך כואב,
אבל כבר לא בגללך.
וזה כואב יותר שזה לא אתה,
וזה כואב פחות כי זה לא אתה,
וזה כואב, וכאב זה כאב ואתה זה אתה
ואני ? אני זה לא אני.
ואנחנו ? ממזמן כבר לא.
אז מה נשאר,
אז מי?
ואהבתי,
ואוהב,
אבל ככה, אבל לא איתך,
כאב שלי,
חבר שלי.
אני צריכה אותך
כמו פעם, אבל לא צריכה אותך.
צריכה חלק מטושטש ועמום צריכה,
ולא לידי,
בתוכי.
בתוכי, בי
צריכה,
ולא אהבה.
כאב,
וגם לא כאב.