רוצה לאפשר לך לגעת בכאב שבתוכי, מבפנים
אבל מכת קור מאופקת מתיישבת לי על הפנים
תוך התעלמות מוחלטת מהיום בו הכתה בי בדידותך.
מציעה כהונתי הזמנית בנפשך המתפרקת,
כמחווה מנומסת לשנה הקרובה.
לפחות לשנה אחת.
כי הכל הרי כל כך זמני בינינו,
כך טענת - שאלה של אמונה.

אתה, אינך מאפשר לי לצבוע במילים מתוקות
את הווייתך האפרורית הנוכחית.
טוען שהריק הנדבק אליך, אינו מרפה ומשתלט
כך שאתה מנסה בכל כוחך להמס את הקור שבי
ולמזגו במיקום מדויק שבין הלב והשכל.
אחר כך אתה מדבר הרבה על פילוסופיה ודת
מנסה לרתק אותי לשיממון הפנימי שלך -
אותו טיפחת בקפידה שנים רבות של מחקר ולמידה.

אני צוחקת על כל תשמישי הקדושה שלך
אלה שהאמנת שתוכל לנטוע בלבי המורכב.
ואולם, השנים החולפות מוכיחות לשנינו
שקדושה היא המצאה יפה -
לכל אלה הרוצים להשמיש אותה
בתירוצים עלובים של כישלון החיים.
מטיף אפנתי בחליפת שלושה חלקים
מסתיר היטב את חוסר אמונתו של האלוהים שלך בך.

ואתה עומד מולי - הצלחה מקצועית מסחררת,
מאחוריך רודפי שלומך, עדת מאמיניך הרבים
אלה שאינם מודעים לשבריריות קיומך בעיני עצמך.
אתה מחוויר מולי כאשר אני פורמת את תכריכי נשמתך
ללא מאמץ מיותר - מעמידה את נשמתך על טעותה.
תוקע בשופרך מחפש מגן רוחני, ואני אפילו לא פאם פאטאל.
ומפיך כבר לא יוצאות אותן מילים מלהגות שקופות רודפות
צוחקת אל מול ניסיונך המרקיב לאטו מולי, בחידלון, בהבנה.
והלא כבר סיכמנו בינינו - זוהי רק שאלה של אמונה.


14.9.07