נסעת, אתה עכשיו רחוק מכאן
דמעה קטנה נוצצת על העין
כבר הגעת לשם? או אולי
אתה עדיין משוטט שם בשמיים?
קמת, עזבת, למקום רחוק מדיי,
עוד דמעה חוברת לה,
לא כמונו, יחד, הן שתיים.
אני יושבת כאן עכשיו,
לבד, כמו הסתיו שעבר,
יושבת ובוהה בחום המצטבר
במרחב הלא מוכר שבביתי,
מחכה לשמוע צליל מוכר.
הודעה קטנה נוספת אל המשיבון
"היי, זה אני, הגעתי, ואני כבר מתגעגע",
אני רוצה לענות אבל מאוחר מדיי,
ניתקת והשארת את המלים הנכונות,
כמו תמיד- חנוקות בפי.
קמת, עזבת, למקום רחוק מדיי,
עוד דמעה חוברת לה,
לא כמונו, יחד, הן שתיים.
אני יודעת שתשוב, כמו תמיד,
והחיבוק, אותו חיבוק, סוגר מרחק
של חודשים,
אבל אל תשכח שגם עכשיו,
רחוק ממך, אני עוד כאן.
וכשתשוב נחבור יחד,
לבועה של התחלה.
אני יודעת שתשוב, כמו תמיד,
אבל אל תשכח, שגם עכשיו,
גם עכשיו, אני עוד כאן,
אני עוד כאן.
23.6.2007
געגוע, אלוהים, כמה געגוע. |