כיסא מרופט עם זיפים
לא יותר ממשענת נטולת משמעות.
לבד, כי אין אחר שירצה בטובתה
היא הרי רק המשענת
לרגעי המשבר של העולם.

עטופה בבד ישן, מתפורר
שאיש כבר מזמן לא חושב להחליפו
עוברים אחד אחרי השני בשרשרת
מעגל תמיכה על גב אחד
ואין איש שיקשיב לה.

לבד, כי אין אחר שירצה בטובתה
היא הרי רק המשענת
לרגעי המשבר של העולם.

ואין יותר, הם לא שווים אותה
או שמא - היא לא שווה אותם
אבל היא לבד וכואב לה
ומדוע עזבו אותה כולם
שלובים עם האושר - שפעם,
היה מנת חלקה?



28.08.07