רע לי,
ואין דבר שיעצור את הגלגל
הוא מסתובב ולא מרפה,
מראה את כל הצדדים הרעים,
כאילו אין לו פנים או חוץ או...
או משהו אחר, להיאחז בו, לצוף.

רגע של בדידות איומה,
כאילו כיבו את האור
וזרקו אותי למים העמוקים
והשריר ברגל נתפס לי
ולא נותן לנוע קדימה או אחורה
רק מושך למטה.
וכבר אין כמעט חמצן.

שקט,
מישהו כאן שומע אותי,
הוא עוטף אותי ונע
מבפנים לבחוץ, לוחש לי באוזן
אל תרפי, עוד קצת.
אבל הדמעות ניגרות מעיניי,
אין עוד רגע להבין
שהורדתי עוד חייל, טירון,
מלוח המשחק שלי.

רגע של עצבות אדומה,
כאילו הדליקו אורות אחדים
שנראה את עצמנו קוראים לעזרה.
מוט ברזל שט לעברי,
מנסה לעזור
אבל המטבע נחת כבר, ממש לפני רגע,
מאוחר מדיי לשנות את הבחירה.
עכשיו, התוצאה כבר ברורה,

והים, תמיד יפה יותר מבחוץ
ומלוח הרבה יותר, כשמתקרבים.



14.9.07