כשאני שוכבת במיטה,
ומתפתלת בצרחות
והדמעות שזולגות
רק נעשות יותר צורבות,
אני מזכירה לעצמי
שאסור לי לוותר
כי זאת לא רק אני.
כי כל אחד הוא קצת אחר...
ברגעים הכי קשים
שאני כבר לא מרגישה,
בזמנים העצובים
כשכבר אין לי תחושה,
אני נזכרת שתמיד אומרים,
שאף אחד הוא לא מושלם...
אבל מה עוזרים לי משפטים,
במצב שבו כולם
כבר המשיכו ללכת?
ורק אני עוד פה.
הם לא שומעים שאני צועקת
הם לא שומעים... הם לא. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.