בוקר אחד, אתה מתעורר ומגלה כי עשרים ואחת שנים חלפו להם מאז
שהאישה שאתה קורא לה "אימא" שפכה מנוע מול איזה רופא והוציאה
אותך לאוויר העולם, ועדיין לא מצאת את אותה אחת שתגרום לך
להתרגש כשהיא נכנסת לחדר, להחסיר פעימה כשהמבטים שלכם מצטלבים
ולהסתכן בהתקף לב כשהיא פונה אלייך בסך הכל כדי לבקש סיגריה.
זאת מחשבה מתסכלת - לא המחשבה שעדיין לא מצאת את האחת, אלא
המחשבה שעכשיו, כש"האחת" הפוטנציאלית עומדת מולך, כל מה שיש לך
לענות לה זה -"אני לא מעשן".
ואז הראש שלך מתחיל לנדוד לעולם הפנטזיות - "אם היא באמת רוצה
להתחיל איתי, היא תשאל שאלה אחרת, או תפתח שיחה משלושת המילים
שכרגע זרקתי לה" אתה חושב לעצמך "או שאולי היא בעצם מצפה שאתה
זה שתתחיל איתה, שאתה זה שצריך לפתח שיחה איתה, להזמין לה איזה
שוט אם תשבו מספיק זמן לתוך הלילה, ומשם להציע לה לזרום לדירה
שלך, לזרום לבוקר שאחרי והסיגריה של אחרי למרות שאתה לא מעשן".

אתה חוזר לעצמך בשביל להציע לה איזה דרינק בכל זאת, רק בשביל
לגלות שהיא כבר מפלרטטת עם "הגבוה/יפה" יותר שלידך, וכן.
המניאק גם מעשן.

באותו הבוקר, אתה מחליט שגם אתה תהיה למישהי אי שם ברחבי העולם
"הגבוה והיפה" יותר מזה שיושב לידך, והיא בכלל לא תעשן כי היא
תהיה כל כך מודעת לנזק שהסיגריות עושות לגוף, והדאודוראנט
לשכבת האוזון, ומקדונלד`ס לבעלי החיים.
שכשתתחתנו עדיף יהיה לך להתחיל לעשן סיגרים במקום לגלות את
הנזק הנפשי שהיא תגרום לך עם הזמן.
ואז אתה מגיע עם עצמך להארה - לכל בחורה יש שריטה, אתה רק צריך
למצוא את זאת שהשריטה שלה תחלים מספיק מהר בשביל לקבל על עצמה
את השריטה שלך.
אתה לוקח דף ועט ומתחיל לכתוב את התכונות שלך, אולי ככה תדע
בדיוק מה להגיד ל"אחת" כשתפגוש אותה.
וכן, אם הצלחת להגיע לאמצע מבלי להבריח אותה, מזל טוב!
אתה יכול להתחיל לפרט את התכונות האמיתיות שלך.
אחרי קצת יותר מעשרים דקות של מחשבה מאומצת (כזאת שגבר ממוצע
בדרך כלל שוקע בה בזמן שהוא בשירותים) אתה מוצא את עצמך עם
שלוש תכונות בלבד. שלוש.
ואז אתה חושב לעצמך שאילו היית בן 40 עכשיו, כנראה שהעובדה
שהצלחת למצוא על עצמך רק שלוש תכונות שיכולות לגרום לבחורות
להתעניין בך היא יריית הפתיחה למשבר גיל המעבר שרק יהפוך לחמור
יותר אצלך כשתצטרך לקחת כדורים בשביל החבר למטה כדי שירים את
הראש למעלה מדי פעם.
איזה מזל שנשארו לך רק עוד 19 שנים לסוף החיים הבריאים שלך,
הא?

הבוקר מתחלף לצהריים, והדף עם שלושת התכונות מונח מולך, אתה
מביט בו ומנסה להבין איזו מין בחורה תרצה בדיוק להיות עם
"שנון, בעל חוש הומור ואגוצנטרי" ולצערך התכונה היחידה שעולה
לך בראש שתתאר את אותה הבחורה שתסכים להיות עם אחד כמוך היא
"פסיכית".
שזה אגב, מעולה. כי גם אתה לא מסתדר יותר מדי עם אנשים
נורמליים, הבעיה היא כזאת - אם היא תהיה פסיכית ואתה מגדיר את
עצמך גם כלא שפוי, כי שפוי זה משעמם, אתה בעצם מכניס יהודי עם
דגל ישראל על כתפיו החסונות לריצת מרתון בעזה. והיהודי לא יצא
משם בחיים, הוא אמנם רץ מהר, אבל כדור של קלאצ`ניקוב טס מהר
יותר, ועל המסכן ירוקנו מחסנית, בין השאר.
אז למה להסתכן? הרי חייבת להיות איפשהו בקרבתך הבחורה שאותה
אתה חיפשת כל חייך, למה ללכת ולחפש כל כך רחוק פרצופים לא
מוכרים של כוסיות שלא שמות עלייך כשיש לך את המטמון ממש מתחת
לאף?
אתה מושיט את היד לנייד ומתחיל לדפדף בין רשימת הידידות שלך,
"אם אנחנו מסתדרים כל כך טוב, כנראה שיש לאחת מהן את מה שאני
מחפש לעצמי" אתה חושב לעצמך. וככל שאתה מדפדף יותר ויותר, כך
גם אתה נזכר למה הן ידידות שלך ותו לא:
באחת כבר הספקת להתאהב, אבל היא הלכה עם מישהו גבוה ויפה יותר.

עם השניה שכבת ואז שכבת גם עם החברה שהיא הכירה לך ופגעת
בראשונה, כלומר השניה.
השלישית דווקא רצתה אותך אבל הכרת אותה כל כך טוב, שאחרי חודש
של קשר כשמתוכו היית בחו"ל שבועיים, גילית שאתה יכול לנבא את
המילה הבאה שהיא תוציא מהפה ורק מהנורמליות שפרצה ממנה התחלת
לאבד את דעתך.
את הרביעית הכרת בצבא וכשהיא השתחררה כמה חודשים לפנייך, הבטחת
לה מכול הלב שאתה תתקשר אליה פעם בשבוע כדי לשמור על קשר.
והבטחות צריך לקיים מתישהו.

חלף לו שבוע ואתה מוצא את עצמך מחייך.
הכרתם במקרה, היא חברה של בת דודה של אלוהים זוכר מי, ללא ספק
מישהי שכל מילה שהיא תוציא מהפה המתוק שלה תגרום לך לעטות חיוך
דבילי על הפנים שלך,  והנה כבר שבוע אתה מסתובב עם פרצוף דבילי
ואפילו לא שמעת אותה מדברת. אתם מתכתבים. אתה מרגיש לפתע שלשלם
50 ומשהו אגורות לאס אמ אס זה כלום, כי זה למטרה טובה.
לא צריך לתרום לעניים בדרום אפריקה, לא צריך להעביר את תושבי
הצפון למרכז ואת תושבי הדרום צפונה, זה הכל פוליטי, המטרה
הטובה האמיתית היא הקשר שלך איתה. והוא עולה לך רק 50 ומשהו
אגורות להודעה. סכום זעום בשביל יום נפלא.

והימים מתחלפים לשבועות והשבועות לחודש שלם, וככל שאתה מכיר
אותה טוב יותר, אתה רוצה להכיר אותה עוד יותר טוב.
וגם אתה מנדב לה פיסות מידע על עצמך, מציג את עצמך כמקשיב,
תומך ורגיש מספיק בשביל הבעיות שלה מבלי שהיא יודעת שבעצם היא
זאת שמוציאה ממך את התכונות האלה שגורמות לחברים שלך להוריד לך
כאפות ולהסתלבט עלייך שלמרות שאתה בקשר עם בחורה, כנראה שאתה
הצד הנשי בעניין. אבל לך זה לא מפריע כי אתה יודע מצויין שהם
יודעים בדיוק איך אתה מרגיש, הם חברים שלך וגם הם למדו שבשביל
להתחיל איתן ברגל ימין, אתה חייב לדפוק משפט של קוקסינל בכדי
לצאת גבר אמיתי.

חודש וקצת, והגיע הזמן להיפגש. היא מכירה אותך מבלי לדעת זאת
באמת ואתה לומד עליה כאילו שמדובר במבחן הבגרות, הפסיכומטרי
והתואר שלך יחדיו.
אתם נפגשים באיזה בית קפה אקראי שבחרת
והנה היא מולך, יפהפייה, סקסית ומחייכת את החיוך הכי מתוק שאתה
יכול להעלות בדעתך.
לקופידון כבר נגמרו החיצים, הם כולם תקועים עמוק עמוק בלב שלך,
בזמן שאתם מתקרבים אחד לשני, קולות העיר שסביבך מתחלפים
במנגינת מלאכים. אם היית יכול לבחור רגע אחד למות בו, זהו ללא
ספק הרגע שהיית בוחר בו.
אתה מזמין אייס קפה והיא מזמינה משהו דל - משהו, היא לא תתן לך
לשלם ואתה לא בטוח מה יוציא אותך חכם יותר, להתעקש או לוותר.
אתה מוותר, היא קבעה.
אתם מתיישבים והתכונה הכי ייצוגית שלה - הכנות, לא מתכוונת
להסתתר הערב.
היא מספרת לך שבחרתם את היום הכי גרוע להיפגש בו, אתה מחייך
מבלי לתת לה להבחין שאתה מת מפחד.
במצב כזה אתה מגלה שפחד הוא תכונה חיובית, הוא גורם למוח שלך
לעבוד מהר ולשלוף את אחת התכונות הבולטות שלך - חוש ההומור,
וזה מצליח. הפחד מתפוגג לו לאט לאט עד שנעלם קליל.
הערב טס לו ואתם נפרדים להפעם.
בדרך לאוטו אתה מטריד את עצמך במחשבות של מה שעובר לה בראש
ברגעים אלו ממש.
הגוף שלך מסיע את האוטו, אבל הראש משייט לו הרחק למעלה.
הדלת בבית נפתחת ונותנת לשיגרה לעטוף אותך, מקלחת ולישון.
לפני שאתה נרדם, אתה שולח לה הודעה ועוד אחת עד שאתה מגיע
לתשובה שרצית לשמוע - עברת בהצלחה את היום הגרוע ביותר שיכולתם
להחליט להיפגש בו, מפה הכל אמור להיות קל.

הימים בלעדיה טסים לך, כנראה שאדון הזמן רוצה בטובתך, והנה אתם
נפגשים שוב.
אתה אומר לה להחנות את האוטו שלה ליד הים ולוקח אותה על הכביש
המקביל לחוף לצוק שמשקיף על הכל מלמעלה. היא אומרת לך שזה מקום
יפהפה, ואתה מרשה לעצמך לחייך מבלי להגיד לה שאם הירח המלא היה
מעל הים, ולא בקצה השני כמו עכשיו, המקום הזה היה הופך ליפה
יותר. יפה כמוה.
את המקום הזה מצאת במקרה, האקסית גרמה לך לכעוס ולנסוע לאן
שהאוטו יקח אותך, הוא לקח אותך לצוק הזה.
ואתה מביט בבחורה שיושבת לצידך ומדברת ומבין לפתע שכל זיכרון
של תיסכול שהמקום הזה העלה לך רק כמה חודשים אחורה נעלם
לחלוטין ומתחלף לו ברגעים אלו מסביבך בזיכרון שבבוא הימים יהיה
שמח.

הזמן טס כשנהנים, אדון הזמן לפתע לא עוזר לך יותר מדי ולצערך,
המחוגים זזים רק לכיוון העתיד.
אתה מקפיץ אותה בחזרה למקום שהאוטו שלה חונה וכאילו שלא דיברתם
מספיק, אתם מחליפים ביניכם עוד מילים, מנסים לסחוט את הרגע עוד
קצת.
אתה מאחל לה לילה טוב והיא מאחלת לך את אותו הדבר כששניכם
יודעים שהלילה הוא כבר טוב, היא מדביקה לך נשיקה קטנה על
השפתיים ויוצאת מהאוטו במהירות, אתה מתרחק משם במהירות גדולה
יותר מבלי להביט אחורה בידיעה שזהו אחד הרגעים השמחים בחייך.

חולפים להם עוד ימים שמצטברים לשבוע, ואתם מדברים.
אך משהו מפריע לך, אתה מרגיש שהיא מתרחקת, אתה נזכר פתאום
שאחרי כל עליה יש ירידה, וככל שעולים למעלה, הירידה היא הרבה
יותר כואבת.
היא מאשרת, ההתרחקות היא לא סתם תחושה אצלך, אתה עסוק בחיים
שלך, ולא יכול לראות אותה על בסיס יום-יומי, וזה גורם לה
להשתגע.
אתה מסביר לה שגם אותך זה מטריף, ובגלל שאי אפשר לשנות את
המצב, זה מטריף עוד יותר.
שניכם לא רוצים לסיים את מה שלא התחלתם, אבל היא לא רוצה לפגוע
בך ואתה לא רוצה לפגוע בה.
צריך להחליט - או שסובלים קצת ביחד בשביל שיהיה טוב יותר
מתישהו בקרוב או שמרימים ידיים. אתה כבר החלטת, עכשיו תורה.
בינתיים אתם גוזרים על עצמכם פסק-זמן.
אתה מקווה שזה יבוא לטובתך למרות שכל ניסיון קודם שהיה לך עם
פסק-זמן לא צלח יותר מדי, אבל מי יודע, אולי הפעם זה אחרת.
אתה מקווה שהפעם זה אחרת.
אתם מתנתקים.

בבוקר שאחרי, אתה מוצא את עצמך מנסה להוציא אותה מהראש כשאתה
יודע שהיום זה לא יצליח, אבל זה בסדר - תמיד יש את המחר.
לפתע אתה מוצא את עצמך חוזר להתעניין בפרצופים לא מוכרים של
כוסיות שלא שמות עלייך וגם החיים בתור "לא תפוס רגשית" קוסמים
לך כמו בימים עברו.
אתה מקיף את עצמך בחברים המסתלבטים ומרגיש שלם שוב, מדי פעם
מציץ לנייד בשביל לראות אם אולי היא החליטה, אבל הוא מחזיר לך
בשקט תקשורתי.
אתה נזכר לפתע שאתה מחפש אהבה, והיא לא מאמינה באהבה.
נכוותה ממנה חזק מדי כנראה, ואז אתה נזכר שדווקא הגישה הזאת
שלה משכה אותך כל כך חזק.
אתה סוף סוף מצליח לשנוא אותה וזה גורם לך לצחוק, כי אתה יודע
שאיפה שהיא נמצאת עכשיו, היא שונאת אותך לא פחות. לפחות הפעם
אתם מרגישים את אותו הדבר. אדון הזמן עושה את מה שהוא עושה הכי
טוב, ומעביר את הימים והלילות במהירות מסחררת.
אתה מריץ לעצמך בראש את מה שאמרת לה פעם - "אם אנחנו צריכים
להיות ביחד - נהיה ביחד" ואז אתה דופק לעצמך סטירה, חברים שלך
צודקים, הצד הנשי שלך השתלט. משבר זהות, יעבור בקרוב.

ובוקר אחד, אתה מתעורר ומגלה כי עשרים ואחת שנים חלפו להם מאז
שהאישה שאתה קורא לה "אימא" שפכה מנוע מול איזה רופא והוציאה
אותך לאוויר העולם, ועדיין לא מצאת את אותה אחת שתגרום לך
להתרגש כשהיא נכנסת לחדר, להחסיר פעימה כשהמבטים שלכם מצטלבים
ולהסתכן בהתקף לב כשהיא פונה אלייך בסך הכל כדי לבקש סיגריה.
והמחשבה הכי חכמה שעוברת לך בראש באותו בוקר ארור היא - "אני
צריך להתחיל לעשן".