הלכנו בשדות, ראינו שם פריחה,
בכל מקום נשמע ציוץ הציפורים,
האדום היחיד על פני האדמה,
צבע כלניות ומרבד פרחים.
ילד צוהל, ברחוב קול שמחה,
מתי ישובו לכאן כל אותם ימים?

בכל מקום שומם, זועקת הדממה,
צחוק הילדים נשמע רק בבתים.
הציפור בחוץ משמיעה קולה,
לא נשאר עוד מי שיקשיב לציוצים.
אדום ושחור הם כוכבי השעה,
אין לנו עוד כוח לדם וכאבים.

נשוב עוד לרחוב ולשדות הפריחה,
שוב נחזור לראות חיוך על הפנים,
נרים ראשנו מעלה, נראה את הזריחה,
העולם יצחק אלינו בשלל צבעים.
התחילו לחייך, יבשו את הדמעה,
הדליקו מחדש את אור החיים.

פזמון:
אני זוכר ימים טובים,
ימים של שמש ושל אור,
אנשים שמחים, מאושרים,
הרבה לבן, מעט שחור.